התמסרות לדרך של הנשמה – תקשורת אנרגטית

“ישועת השם כהרף עין”. כותבת את זה עם צמרמורת בכל גופי. כי באמת שיש בנו נגישות למשאבים עצומים! והם אינם נמצאים אי שם איפשהו, אצל מישהו. אלא רק בהסכמה להתמסרות מלאה – לאמון בהובלת הנשמה שלנו, שיודעת להוליך אותנו בחיים האלה במלואנו. למקומנו הטבעי ו”הנקי”. שם המנוחה העמוקה של הלב לוקחת פיקוד.

וכל ניסיון לסטות מהנתיב הזה יורגש כמו “לא” ברור. לעומת הליכה בתדר ובדרך שלנו.. שבה יש רווחה. התרחבות אל אהבה עצומה ועמוקה. וחיבור לתשוקה פנימית אינסופית. כי נובעת ממקור עליון. מתוך איחוד וחיבור לחלקינו הגבוהים.

אין בי רצון אחר, אלא לחלוק את השפע העמוק והעצום הזה שקיבלתי. להוות השפעה והשראה לשמחה ולאושר האינסופי שבחיבור הזה.
יודעת שאני מהווה ומהדהדת אותו מעצם היותי, בכל צורת ביטוי.
ורוצה להתרחב ולגדול אל המקום הזה עוד.

מבחירה חופשית, הטבע הנקבי שלי מבקש להגדיר כמה שפחות. להיות כמה שיותר ערוץ נקי וחסר מניירות לשפע הזה. שפע שמורגש בקלות כשאני נכנסת לחדר. וכך גם כל אחד ואחת שמשדרים אותו.

המגנטיות שמורגשת היא תוצר לוואי של חיבור לגוף הפיזי – האיחוד עם האנרגיה האורגזמית הפנימית
(אנרגיה מזוככת שמקורה באהבה ובעונג נשמתי טהור, שאינה תלויה בדבר חיצוני ולא באיש).

היא תוצאה של בחירה להתקרב לאנשים, ולהדהד הלאה את האהבה העצומה והעמוקה שאנחנו הלאה בעוצמה. של ההסכמה להאיר. לזהות עיניים במרחב ולהישאר איתן רגע בנוכחות בלי תזוזה. של נשימה עמוקה. של הסכמה להרגיש את מה שעובר בתוכי עכשיו ולתקשר את זה החוצה בלי פחד. בלי בושה.

הלוואי שיותר מאיתנו נאיר כך, ונעיז להביא את האור הזה בפשטות. עוד לפני שהתלבשו על זה הגדרות שכליות מתוחכמות. עוד לפני שחייבות להיות לזה תוצאות קונקרטיות וברורות. לפני שהמוח הספיק לספר סיפורים, על מי הייתי ומי אני היום. לאן אני הולכת, ומה אמשיך להיות מכאן והלאה.

תקשורת החוצה מתוך הערוץ המחובר והמענג הזה, הוא ריפוי עמוק בשבילי בעולם הזה.
במקום הנקי שלי… כשאני משדרת אותי כך החוצה, אני מרגישה אותי במלואי. מרגישה בית אמיתי. בית שקט, שמח, שלם ומלא אמון.
בא לי להרגיש כך עם היקום כולו.

זה לא תמיד היה כך בחיים שלי. ולא עם כל אחד או בכל מרחב זה קורה בטבעיות גם היום. גם כתוצאה מחוויות עבר שחוויתי בחיי, שיצרו בי פחד, כאב, ודחיה עצמית של חלקים מסויימים בתוכי.
וגם כי התדר הכללי על הכדור הזה, הרבה פעמים מרגיש לי לחוץ, עמוס ודחוס מידי ביחס לתדר הטבעי שלי.

יחד עם זאת, אני מעיזה בכל פעם.. להביא אותי יותר. להעיז לשחרר ולהרפות יותר. להתפתח ולגדול עוד במקום הזה. לא רק מול מי שהכי טבעי לי מולם במבט ראשון. אלא גם מול מי שמעולם לא הייתי רגילה להיות חופשיה איתם עד כדי כך.. אפילו רחוק מזה.

התוצאה היא, שמיום ליום החרדה העמוקה שנשאתי בתוכי רוב החיים מתפוגגת. ומפנה מקום לחיים חדשים, שהם מבחינתי התגלמות של חירות אמיתית וחופש. בחווית אמון בבני אדם מהמקום העמוק ביותר. זה שבו אי אפשר לפגוע בשום צורה – מקור הנשמה, שנחה את התגשמותה בגוף הפיזי.

כיום אני שואפת כמה שיותר, לבחור ולהסכים גם לחלק הזכרי שבתוכי, לתמוך בי במקום הזה. להכניס את האהבה שבי אל תוך מסגרת, שמרגישה בטוחה ומהנה בכל המובנים. גם עבורי וגם עבור מי שנמצא לצידי. כדי לאפשר לשפע הזה להאיר במלוא עוצמתו וזוהרו. בכל רגע ורגע. עוד הרבה יותר ממה שקורה כרגע.

מאחלת לזה להתחיל להיווצר ממש עכשיו.. ולהמשיך להדהד בעוצמה. עד התגשמות מלאה במציאות הפיזית. של דברים שאולי על חלקם אפילו עדיין לא הספקתי לחלום. וחלקם.. הטובים ביותר, נחים ומחכים לזמנם עמוק בפנים.

בהודיה עמוקה לשותפיי למסע מזה שנים ארוכות, ולאהובים חדשים ואהובות חדשות שמצטרפים לאורך הדרך.. מי הייתי בלעדיכם?
הרי רק דרך העיניים שלכם ודרך המפגשים בינינו, אני יכולה לראות כמה מדהים מה שכבר קרה. ולחוות המשך של צמיחה והתרחבות אינסופית אל האחד. באהבה ובעונג עמוק. בשפע שרק הולך וגדל ומתדייק מיום ליום. ויהי אור 

הגשמת חלומות בתדר גבוה – יוליה אור לב

איך ליצור חזון חיים הרמוני, משמח ומלא באהבה ולהגשים אותו במציאות?
במלים אחרות: במה *באמת* חשוב להתמקד כשאנחנו יוצרים כוונות חדשות לחיים? ומה יאפשר להגשים אותו *בכל מקרה*. גם אם אולי המציאות תהיה שונה ממה שחשבנו. וגם אם חלק מהדברים יקרו אחרת ממה שדמיינו.

בפועל כל מה שאת בוחרת לחוות ולחיות במציאות הוא *כבר פה*. וכל מה שאתה מבקש להביא אל תוך חייך *כבר עכשיו* נמצא בתוכך. אז איך מרחיבים את ה”יש” הזה בצעדים קטנים, עד שרואים ניסים גלויים?

וידאו חדש שהוא המתכון שלי לרוב הדברים המדהימים שהתגשמו בחיי (לפעמים אפילו בלי שידעתי במודע שאני רוצה אותם)

התנערי (בואי כלה) – טקס קולי חיבור למקור – יוליה אור לב

אתמול הגעתי לטבילת לילה במעיין. להשיל ממני את המיותר. ליהנות לבד מאור הירח והכוכבים. בקדושת המים עשיתי עם עצמי טקס – חיבור למקור ההזנה הישיר מאור הבורא(ת). הרגשתי איך האחדות נכנסת בי. מאירה אותי. מרימה אותי להיות כל מי ומה שנועדתי להיות בחיים. אחרי ששכבתי על הגב במים וצפיתי בפליאה ובהודיה בכוכבים, שרתי את אחד השירים האהובים עלי. שיר שתמיד נוגע בי עמוק עמוק: התנערי (בואי כלה). בתוספת סיומת טקסית משלי, וצלילים שמעבירים אליכם את התדר הזה עד הבית.

למרות שחושך מוחלט, ובסרטון לא רואים כלום.. כן שומעים את צלילי הצרצרים והמים הזורמים. ומרגישים את התדר המרגיע, המחבר והפותח שעבר דרכי. אותו בא לי לחלוק איתכם.

השפעה מתוך עוצמה טבעית

אני רואה אותך. רואה אותך מהלכת עם תאבון בלתי פוסק, לטרוף את החיים האלה ולא להשאיר ביס אחד בצד. רואה את הפגיעות העצומה שבך, ואת הבקשה לחופש. שאיש לא ייגע לך ברצון הכי קדוש. הכי טהור.

את צודקת. את מחזיקה אוצר בידיים. שרק מעטים בעולם הזה יודעים איך להפוך לממלכה כמו שאת חווית.
אני רוצה אותך. רוצה אותך אור כמו שאת. פה ממש. מבולגנת. עם שיער פרוע. מחשבה לא מסודרת ו”חיים מתוכנתים” בצד.
רואה אותך.. נכס יקר ערך לעולם. רואה אותך.. מעתה והלאה עולה ומשתרשת. תופסת את מקומך אל מול עולם שרואה אותך כמוני.

ואני רוצה לגלות לך למה. למה לא “להישאר בצד”, גם אם נדמה לך שאין מקום בעולם המטורף הזה, למישהי שלא מתפשרת על התדר שלה.
שהולכת דרך שרק אמיצות כמוך יודעות. וגם אם לפעמים נדמה שנשארת לבד. שאולי אין עוד אחת כמוך. שאף אחד לא יודע איך לתמוך בפרץ האנרגיה הנדיר שלך.. בלי להוליך אותך הפוך ממך, בדרך לא דרך, עד שהממלכה שלך נגמרת.

אני רוצה להראות לך שיש אימפריה שראית, שיצרת ובנית. כל כך עמוק עמוק, בבית הפנימי שלך, שאף אחד לא יודע. אולי .. כי את לא נותנת להם לראות. ואולי, כי כדי להראות את העושר והשפע האינסופי שלך, את ראויה לקבל את העולם כולו.. מונח על שתי כפות ידייך הבוטחות.
ככה ממש.. את ראויה.

אני רואה את הדמעות שלך זולגות.. ונהר של הזדמנויות עולות ממעמקי המעיין הפנימי של גופך וליבך. כל מה שהחזיק אותך בצד עלה בלהבות. נגמר.

ואת לא מאמינה.. כי כבר למדת שתמיד כשאת רואה סוף או התחלה.. מגיע עוד מכשול. עוד סלע גדול שמשאיר אותך על הגדה.
הפעם אהבה גדולה מחכה לך מעבר לפינה. רק סובבי את הראש, והסכימי לראות.. כמה עונג יש בחופש שאת מאפשרת. כשבעצם היותך את מסכימה להיראות ולהיות.
בלי לתכנת. בלי לשנות. בלי לנסות לגדול מעבר למימדים העצומים שאת כבר. כמו שאהבה ביקשה ממך.. פשוט להיות את.

הערב נפתח עבורך ערוץ אנרגיה שבתוכו את זזה מבלי להתנצל. בלי לפחד לעשות טעויות. בלי היכנס לנעליים לא שלך, שלחצו לך על כל הכפתורים, ומנעו ממך לדלג צעדי ילדה מאושרת.

בלי “תדמית מסחרית”. או פוזה מיותרת של “מורה רוחנית”. בלי “כוחות” קיצוניים מוגזמים. או זעקות שבר של עוד דרמה אופנתית. בלי כל המסביב שמכניס אותך למערבולות. מוציא אותך סחוטה מתלמידים או תלמידות, או צמאה למחיאות כפיים סוערות. פשוט.. כי די.
כמה אפשר להחיות את אותן “הוראות”? שכתובות במיוחד לאלה שפוחדות לשבת בנחת רגל על רגל, ופשוט לשהות.

העולם הזה מוגש לאותה אחת בתוכך, שאין לה צורך לחשוף שדיים כדי לקבל תשומת לב או למגנט עיניים. את רואה אהבה בצורה מאוד ברורה, בכל מה שילדה פרועה כמוך בחרה.

אותה ילדה שהופכת לאלה סקסית, ג’וסית, חופשיה. לאישה שנתנה את רצונה לאנרגית רצון ברורה.
שאף אחד ואף אחת, לא משנה כמה ניסו.. ואווו כמה ניסו, לא הצליחו להזיז אותה מעצמה. מעוצמתה. מבחירתה. מידיעתה.

אותה אחת *זו את* בכל תא ותא, את ראויה לממלכה שחתומה על שמך באור שכינה. לאלוהות שתומכת בך בעונג ובעוצמה. וכך קרה.

לכי.. והאירי כל מה שליבך זורע. השקי את המים הקדושים בהשתקפות דמותך. את אחת ויחידה. אותה אחת לה כל היקום כולו, כל הבריאה חיכתה.
את אהובה.. גם כשנדמה לך שאת ריקה. זה רק כי אלוהים מחכה למלא אותך באהבה בכמות ובעוצמה, שמעולם לא למדת לתת לה לנוח. ככה פשוט.

תני לה למלא אותך. בלי מאמץ או ניסיון לפירוטכניקה מורכבת. התכנית האלוהית טמונה בכל תא ותא בגופך. ראי אותה מתעוררת.
היא יודעת לאן ואיך להניע ולהוליך אותך.. כך שתהיי מאושרת, החל מהרגע הראשון. כך שכל היקום כולו יהיה איתך בכל תנועה ונשימה.
ריקדי אהובה. ונוחי כשאת עייפה, תוך כדי תנועה על אם הדרך.

סנכרון עם *העצמי העליון* ככלי לעשיה מספקת ומחוברת

הגוף הזה שלך נושא עולם ועומק. שרק מלחוש אותו תדעי את עצמך. כי רק מלצלול פנימה אל תוכך, תגלי סודות שהאלוהות החכמה הטמיעה והסתירה כל כך עמוק. כך שרק מי שראוי וראויה, ישקיעו ויצעדו את הדרך לפה. לגלות את העינוגים הכי עמוקים של הנשמה, בכל תא ותא.

רגע לפני שמתחיל שבוע חדש. זה הזמן להביע כוונה לעצור את המירוץ. ליצור מרחב בטוח לכבות בתוכו את השליטה. את התודעה שרצה למחר ולאתמול. ורק.. פשוט לנשום ולשהות. פה. בלי דרמה או טלטלה. רק לרגע אחד, בלי לחפש או לנסות להגיע למטרה.

** להזמין לכאן ועכשיו את העונג של הבורא והבוראת. להעיר את הקרקוע מתוך בחירה, שבכל צעד נפתח עוד עומק של עונג ואהבה **

כי רק מתוך היצירה. ומתוך הידיעה שהיא נעשית דרכנו על ידי החסד. ומתוך עוצמה שפורצת החוצה בלי דעת מפוזרת אי שם ברקיעים. אלא נחה במקומה.. אפשר ליצור עולם ומלואו של שפע, הנושא אותנו על כפות ידיו.

מי שנכנס אל המנהרה הזאת, לא יודע איך לחזור. לא רוצה להישאר באף תדר אחר. כי הוא זה והיא זו שטועמים את החיים. בלי פשרות. בלי יצירות לא תואמות. בלי לחץ אינסופי שמגלגל במורד מדרון שאין בו בחירת נשמה חופשיה. אלא בשיתוף פעולה מלא, בין אל ואלה מאוחדים ומאוהבים בכל רגע ורגע.

המימד הזה נמצא עמוק בפנים. בכל איש ואישה. בלי תלות באף אחד אחר. כאן ועכשיו. ברגע זה. הם נחים במקומם. משוחררים בעולמות העליונים והתחתונים כאחד.
בכל דקה, אפשר לבחור להסתנכרן עם הרצון האמיתי ..
התדר הזה ששקט עמוק, ועוצמה אדירה כאחד,
מעירים בתוכנו דרכם.

יוליה אור לב – חיבור לנשיות

 

“אני לא מספיק, אז אתפשט”

“אני לא מספיק, אז אתפשט”. הרגע צפיתי בהופעה באירוויזיון, שהדליקה אצלי רצון לכתוב את המילים האלה. בנעוריי המי-ניות שלי הייתה מאוד בולטת. למרות שגם באופן הכי טבעי היה צריך להתאמץ כדי להסתיר.. הוספתי והבלטתי אותה עוד. נהניתי לצאת לבלות לבושה למחצה. עפתי על הסקס-יות שלי. הרגשתי בטוחה במראה שלי, וידעתי שאני מושכת תשומת לב.

עברו שנים וגיליתי עד כמה הנושא הזה מעסיק אותי בחיים. על הדבש (הנאה וכיף) ועל העוקץ שלו (טראומות ובורות של כאב). נכנסתי לעומקי הריפוי, חיבור לגוף ולאהבה עצמית. וכך יצא שבערך מגיל 21 הקדשתי חלק נכבד מחיי לחקירה עמוקה של עולם המיני-ות. בחשבון פשוט – כמעט מחצית מהחיים שלי.

במשך שנים הייתי “דמות” כזאת שמאשרת לנשים לעוף על עצמן – במיני-ות ובכלל. שמותר לנו להתלבש איך שבא לנו. להשפריץ תשוקה ולהביע את ה”וואו” שאנחנו. 5 שנים מתוכן גם הנחיתי סדנאות מהפנטות של חיבור לנשיות ולתשוקה. והעניין הזה זרם בורידים ובעורקים שלי בוקר עד ערב.

ואז .. בהדרגה עולם המיני-ות בארץ פרץ ופרח. לתפארת מדינת ישראל סוף סוף מאות ואלפי אנשים מהקהילה התחילו להשפריץ מינ-יות ולעוף על עצמם ממקום מודע. ודווקא אז.. מאסתי. מאסתי, כי קלטתי כמה התניות וקליפות היו עלי, להיות “הדמות” ש”מחזיקה” את אותו הנושא. דשה בו בוקר עד ערב. עושה ממנו עניין (למרות שבואו נודה.. זה עניין!). והופכת אותו לנושא של “אור הזרקורים”.

אי שם בעומק גיליתי בתוכי ילדה תמימה, מתוקה, מאוד מיני-ת. בריאה מידי במקום הזה מכדי להמשיך לעשות ממנו עוד ועוד ועוד עניין.
שרק רוצה שיניחו לה ליהנות ממיניו-ת בשקט, בלי צורך לצעוק את זה. להתעסק בזה. להשפריץ או להטיס את זה בכותרות בומבסטיות, ולמשוך באמצעותו עוד ועוד תשומת לב. גם אם זה למטרת “שליחות”.

סוף סוף ואולי לראשונה בחיים, קלטתי כמה “שואו” הייתי מותנית לעשות באמצעות סקס אפיל. וכמה שעמוק מתחת ישבה האמונה שאם פשוט אהיה אני, זה לא יהיה מספיק. כי זה הרי “הסימן המסחרי שלי”. “הנושא שאותו אני חוקרת כל חיי” “חיה אותו בעומקיי” “זה מה שאני יודעת לעשות/ללמד/להנחות הכי טוב” ועוד.

כמה מאמץ השקעתי כדי לנכוח מול הצורך הזה להשפריץ מיני-ות מתוך הרגל. לאט לאט למדתי להכניס אותה הבייתה פנימה במלואה. לעומקים – לשם היא באמת שייכת. שם היא ואני נחות באהבה. ביחד. שם הלב, הראש, מרכז המין והרגש. כולם אחד.
הרי בינינו.. גם אם אלבש סחבה וארד לסופר חצי ישנה, רגע אחרי שהתעוררתי, עדיין אשפריץ סקס אפיל. גם ברגע שבו אני הכי לא מתכוונת. כי מיניו-ת עצומה היא הר געש שבוער וממגנט מבפנים.

ואז אני צופה באירוויזיון (חלפתי לרגע ליד הטלויזיה 😉 ) וקולטת מישהי מהממת, שרה ורוקדת יפה, חצי עירומ-ה על הבמה. וזה מה שעלה לי: “אני לא מספיק, אז אתפשט”. הרגשתי שזה מוגזם ולא לטובה. עכשיו בגדול אין לי בעיה עם “מוגזם”. היא יכלה גם להופיע ערומ-ה לגמרי וזה אולי היה מרגיש לי סבבה.. ** כי בעיניי, מה שהכי הכי חשוב זו הכוונה הפנימית – מאיזה מקום אני עושה דברים? **

אז אולי עוד חודש אחזור להשפריץ מיניו-ת לכל עבר. או אבחר לפתוח בנושא הזה סדנה, וזה יהיה שלם והכי טבעי. ואולי אמשיך לעוף על הקולגות המהממות שלי שעושות את זה.

בינתיים רק בא לי להזכיר לנו – לך. לי. ולכל אישה. שמיניו-ת היא לא כרטיס הכניסה שלנו לחיים כדי לקבל אישור ואהבה. והיא גם לא תנאי לכלום. אלא אנרגיה עצומה שפועמת ומשפיעה מבפנים, גם בלי לעשות איתה שואו אוף.
ועל אחת כמה וכמה.. כשלומדים להכיל את מלוא עוצמתה, ולהיות בנוכחות איתה מבפנים.. ההשפעה שלה גדלה פי מיליונים, מאשר אם הייתה מפוזרת בהפגנתיות לכל עבר.

אז גם עולה הערך והביטחון העצמי. אהבה עצומה ממלאת את מלוא הוויתך. ואין לך שום סיבה בעולם לעשות משהו שלא באמת בא לך.. את חופשיה לפעול (או לא לפעול) ממקום נקי, פשוט וטהור שמחובר לאהבה.