משתפת As Is מהפרופיל הפרטי שלי בפייסבוק:
לפני מספר ימים, בהפתעה מוחלטת, גיליתי שאיפסו את מסגרת האשראי באחד מחשבונות הבנק שלי מ12,000 לאפס עגול. עד כה לא הצלחתי לברר אם היה זה מכוון או טעות טכנית. ככה או אחרת, ברגע אחד נשאר לו חוב גדול ללא מענה, ודאגה מטרידה החלה להזדחל אל השדה הרגשי שלי. לקח לי כמה שעות להיזכר שהכל תמיד תומך בי. להבחין בהזדמנות שקיבלתי להתכוונן מחדש לרצון שלי. ולהבין שאני רוצה לבקש עזרה ותמיכה מכם.
אני יודעת שלרוב לא מדברים על זה.. בטח לא מעל דפי הפייסבוק. יחד עם זאת, חשוב לי להוציא את זה לאור. אגיד בכנות, שבשנתיים האחרונות הפכתי לסוג של זן מאסטר בכל הנוגע להתייחסות שלי לכסף. עם או בלי כל קשר למציאות, ברור לי שהכל תמיד מסתדר. שלא משנה אם יש לי עשרות אלפי שקלים בחשבון או 50 ש”ח בארנק, הכל הולך ומשתפר מרגע לרגע. ושבקרוב יהיה לי שפע ב א מ ת גדול מהאנרגיה הזאת..
כבר זמן מה אני רואה בעיניי רוחי תקופה חדשה של שפע כלכלי גדול, שבה אני נזכרת בימים אלו. ימים בהם היו לי בערך 3000 סיבות להתחיל לדאוג ולהיכנס לחרדות . ובמקום זה בחרתי להיות שמחה ורגועה. נהניתי וחייכתי. ובזכות זה הכל התהפך ברגע אחד לטובתי. לקצה השני ממש. ברור לי, שבמציאות כלשהי הדבר הזה כבר קורה ממש עכשיו, ולי נשאר רק להסתנכרן איתה ולהתכוונן מחדש. בעצם, אולי הרגע הזה הוא ממש עכשיו.
אגב כסף וחרדות… בעבר הן ליווי אותי יום יום, במשך כמה שנים. גם כשהיו לי 200,000 ש”ח לזכותי בחשבון הבנק (!). מדהים כמה לפעמים אין קשר בין המציאות החיצונית להרגשה הפנימית. פחדתי פחד מוות שלא יהיה לי, עד כדי כך שלא נהניתי ממה שיש עכשיו.
לשמחתי, כבר אז הבנתי שאין באמת קשר בין החרדה שלי לכסף. הסכמתי להתמסר לתחושת החסר במלואה, ולהסכים למות אל תוכה כדי להסכים לחיות. החרדות ההן מתו בתוכי מזמן. אני נשארתי בחיים.
פעם התביישתי ופחדתי לבקש ולקבל עזרה. היה בי מעין תדר כזה של “לעשות הכל לבד” ו”שלא ידעו”.
באופן לא מפתיע בכלל, התביישתי במיוחד בכל האתגרים הקיומיים הבסיסיים שלי. ענייני כסף. מיניות. זוגיות. בערך בכל מה שקשה או היה קשה לי בתחומים האלה. חלקם בגלל טראומות כואבות מהעבר.
חלקם כי, איזה קטע.. אני אנושית.
ודווקא עכשיו משהו במקום הזה נרגע, אז בא לי להוציא חלק מהערפל הסמיך והכבד החוצה. כי הוא הגיע להתדפק על חלוני. מה שמרגיש כמו מתנה גדולה. מתנה שמעירה אותי לשתף ולהתייעץ. לבקש עזרה.
ולהוציא את השד הגדול והמפחיד הזה מהארון.
שירוץ קצת ויקבל אור שמש. נראה לי שזה יעשה לי ולו ממש ממש טוב 
אז העניין הוא כזה:
אחרי תקופה ארוכה שלא חוויתי את זה, אני רוצה ומרגישה ממש מוכנה להוסיף לחיי המדהימים, גם זרימה של כסף ושפע כלכלי.
ליצור עשיה חדשה ומרגשת, אל תוך חיים שעדיין נמצאים בתנועה.
בינתיים, בלי בסיס יציב של בית או אדמה חיצונית קבועה.
ויחד עם זאת, עם בסיס ואדמה אינסופיים בפנים.
אני מתכוונת לעשיה שבא לי להתמסר אליה ממש. לא רק קצת ומתי שזורם, כמו הפגישות האישיות שחזרתי לעשות לא מזמן.
מאז מעולם ידעתי שזה לא “הדבר”, אלא פרט שולי בתמונה.
בעיניי רוחי, רואה את עצמי אוספת את כל המסע של השנתיים האחרונות, לצורת חיים אחרת. שעדיין לא ראיתי איפה היא תהיה ואיך תיראה.
יחד עם זאת, יודעת והווה בתוכי את העיקר – איך היא מרגישה.
כמה אני נהנית, שקטה, אהובה ובטוחה בתוכה. וכמה עונג היא מאפשרת לי לחוות ולהדהד החוצה לעולם כולו.
בינתיים ברור לי דבר אחד – אני ראויה לתמיכה. לאנשים סביבי. לשבט תומך שמחבק אותי באהבה. גם ברמה הרגשית וגם בחומרית.
ובעיקר מרגישה ראויה לחוויה שאני לא נפרדת ולא לבד תוך כדי.
הכאב הכי גדול שתמיד היה לי סביב כסף. קרקע. אדמה.
זה שזה בא על חשבון קהילה ויחד תומך. על חשבון הזמן הפנוי שלי.
על חשבון השקט והשלווה הטבעית שלי.
והפעם ברור לי שזה הולך להיות אחרת. כי ככה בחרתי.
אני מכוונת לכך שבתקופה הקרובה דברים ימשיכו להתבהר. שאמשיך להקשיב ולשתף מתוך נוכחות. ולבקש אם יש משהו ספציפי שאני צריכה.
במובן מסויים אני יודעת שאת המסע הזה אני עושה לא רק בשבילי,
אלא בשביל קהילה שלמה. מתמסרת אליו באהבה ובהבנה,
גם אם לפעמים הוא מביא איתו אתגר.
תיהנו!