לפעמים נדמה לי שכמות האהבה שמבקשת לעבור דרכי, גדולה פי מיליונים ממני. ואני כל כולי מתכווצת ומחפשת. שואלת ו”מנהלת”. עד שנזכרת… שאם בכאלה כמויות היא הגיעה אלי. אז נראה שהמבנה הישן שלי כבר לא יכול “להחזיק” אותה. שהוא בכלל לא מתאים לגודל האמיתי שלי. כאילו בכוח ניסיתי להיכנס לחליפה, בכמה מידות קטנה ממני מלכתחילה.
אז כשהתפרים נקרעים, ואני כמעט ולא נושמת… זהו הרגע שבו אני פוקחת עיניים. ומאפשרת לזכוכית הדקה שעטפה את ההילה שלי להתנפץ לרסיסים.
הרגע שבו אני מתפשטת, ומאפשרת לאהבה שאני לצאת מהגבולות המדומיינים ששמתי לי, כדי לשמור עלי מלהביע … משהו, שאין לי מושג לאן או איך הוא ירצה לצאת.
אלו הם רגעי הקסם שבהם אני מאפשרת לאהבה האחת שאנחנו להתאחד. והיא.. כתמיד, יש לה ריקוד שאותו רק היא יודעת.. בלי אג’נדה.
באותם אלה ממש, אני יכולה לראות, לחוש ולדעת עמוק עמוק בתוכי.. כמה ברת מזל אני. כמה כל מה שיש לי בחיים מושלם כפי שהוא מלכתחילה. וכמה שהכל תמיד פועל, נושם ופועם
לטובתי הגבוהה והנעלה באמת.
“מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך”
“מודה אני לפניך מלכה חיה וקיימת שהחזרת בי אדמתי בחמלה, רבה אהבתך”
מדהים כמה מהר תפילות מתגשמות בימינו.
תודה על המשפחה המדהימה שאני מוקפת בה מכל עבר.
תודה לעצמי על שאני באה אלינו.
תודה שיש בי אותי תוך כדי הדרך.. ושיש מקום לכל המגוון והשפע שאנחנו להתקיים בשלל צבעים, קולות ויצירות.
תודה על התמיכה העצומה שאנחנו זה לזו.
תודה על ההשראה ההדדית, ועל כך שכל אחד ואחת מאיתנו משלימים אחד את השניה, במארג יפיפה של שוני ואחדות בו זמנית.
שיהיה לנו יום ראשון שמח,
עם חופש להביע אהבה בשלל צורותיה
❤️
לפעמים כל מה שבא לי זה ללבוש עלי חליפה.. שמסתירה אותי ממבטי עיניים חושקים. מאנרגיה חזקה שמורגשת בתוכי כשתשומת לב משמעותית מגיעה מבחוץ. כמו “מאיימת” לחטוף אותי אל תוך בועה שבה אני מרגישה זרה, בודדה, בלתי נגישה.