תגית: אהבה

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר.
אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו.
מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי?
איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי?
ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא?

אני רוצה לחלוק איתכם פיסה קטנה מהחזון שלי לחיי חופש כלכלי אמיתי. חזון שנמצא בהתהוות כרגע, בזכות זה שלא היה לי איכפת לזוז לרגע מהמוכר ומהידוע שלי. אפילו להיות חייבת כסף לבנק, ובמקביל לפרוש מהמירוץ. בתמורת יצרתי וממשיכה ליצור לי בשנתיים וחצי האחרונות, חיי חופש, עונג וחגיגה. את התדר ואת הדרך הזאת אני חולקת כאן איתכם, מתוך כוונה לתת השראה. כי באמת שאפשר לחיות אחרת. וכך הוא:

יומיים וחצי בשבוע, זה הזמן האידיאלי מבחינתי לעבוד בו מול ״לקוחות״. באשר אני עושה.
שאר הזמן פנוי לי ליצירה זורמת. לציור ולשירה. לכתיבה והכנת תכנים מעוררי השראה. לחברים שלי. לילדים שלי ולאהובי לחיים.
יומיים וחצי בשבוע של התמסרות נלהבת לעשיה שאני הכי אוהבת, שממלאת את הלו״ז שלי באופן טבעי.

בשאר הזמן הלב שלי בוחר ברגע מה הכי נכון לי.
האם לעשות הפסקה מהכל ולבהות בטבע.
האם לשתול מלפפונים באדמה שלי.
האם לרחוץ במי האגם שליד ביתי.
האם לעוף על הספר החדש שהבריאה משדרת דרכי.

באותה מידה שאני נהנית להיות האישה המינית והחוגגת שאני. אני נהנית מהעסקים מהמגוונים שלי.

שישה חודשים בשנה, אני לגמרי פנויה. יכולה לבחור לטוס לאנשהו עם המשפחה שלי. פשוט לא לעבוד. או לעבוד רק אם בא לי.
*הכנסה פאסיבית* זה מה שאני מרוויחה ממנו הכי הרבה כסף.
עבדתי עליה זמן מה עד שהיא נוצרה. עכשיו התחזוקה לוקחת מינימום זמן ואנרגיה. בעוד העסק או העסקים האלה עובדים כמעט לבד.

העניין המרכזי מבחינתי זה שכבר היום, החזון הזה והעבודה עליו היא עונג. כי מבחינתי החיים הם עונג.
וכסף מחרמן אותי כמו גבר שאני מלאת תשוקה אליו (אמיתי לגמרי).

כסף הוא ביטוי של אהבה. של אנרגית הבריאה הממלאת את גופי ומשדרת דרכי חומר. אני נהנית להעניק לאנשים ריפוי באמצעות התפיסה שלי לגבי כסף וחומר. כי הם חלק מאותה האחדות שהבריאה שרה דרך קולי.

תודה רבה שמרגע לרגע נוצרת בחיי מציאות, שבה אני זוכה לשדר הזדמנויות עסקיות ושפע לכל עבר. תודה רבה שעוברים דרכי תכנים וחומרים, שמאפשרים לאנשים לחמול על הילדים הפנימיים שבהם. לשמח את החיים שלהם. לחוות את החלומות שלהם כמציאות קיימת. ליהנות ולאהוב הרבה יותר.

תודה רבה שלא הקשבתי לקולות של הפחד והמשכתי לאהוב אותי הכי הרבה, גם כשהיה לי קשה. והסכמתי בהתמסרות אינסופית, לעזוב חיים שלא אהבתי לפני כשנתיים וחצי. ובכל רגע שהבריאה מבקשת ממני…
אני פשוט נוסעת ונהנית מהחיים.
תודה רבה ! שזה מתגשם בחיי.

ושגם החזון העמוק והאמיתי ביותר שלך,
מתגשם בחייך. כבר עכשיו. כבר היום.
תודה רבה שכל עשיה ויצירה שבך מכוונת ישירות משם.

איזה כיף לנו שזכינו ככה !

עכשיו ברצינות.. זה לא רחוק. זה לא בשמים. זה בהתהווה יום יום. כאן באדמה. אלו הן חלק מהמטרות שאני עובדת עליהן יום יום בשנה האחרונה, מאז שהחזון הזה התבהר אצלי.
ומה איכפת לי כמה זמן זה יקח? אני הרי ממילא נהנית.

איזה מזל שברגע זה יש לי חוב לבנק. אחרת הייתי משועבדת עכשיו למציאות שבה (במקרה הטוב) יש לי כסף, אבל אין לי את עצמי.

ואיזה כיף שהחוב הזה הופך לאורגזמה קוסמית ומתנדף מהמציאות שלי בדרכים שמשמחות אותי.
כי עכשיו כבר יש לי את עצמי. והכסף הוא תוספת תומכת ומאירה.
פשוט וקל להיות מי שאנחנו כשמסכימים להתמסר. בחיי שהאשליה בעולם הזה יכולה להיות גדולה.
איזה מזל שאנחנו נושאים בתוכנו את האמת.

פורסם במקור בפרופיל הפייסבוק האישי שלי במהלך הקמפיין: 

#גם_אני מכירה את התחושה שפולשים לי למרחב בלי רשות. פיזית או אנרגטית. גם אני רגילה לחיות בקיפאון מוחלט אל מול אנרגיה זכרית בכל צורותיה, בין אם היא בתוכי או מחוצה לי. וגם אני מוצאת את עצמי תוהה לפעמים.. איך היו נראים חיי, אילולא הכאב הבסיסי הזה הסתתר לו אי שם עמוק בפנים כל החיים.

גם אני יכולתי למלא פה יריעת סיפורים מטלטלים וקורעי לב, מגיל 3 ועד 23. הייתי מקבלת המון אהבה, ביטחון ותשומת לב.
אנשים היו מזדהים איתי ומכילים אותי. הייתי מרגישה עטופה.

מנוחה .. זה לא כשכל היום יושבים ולא עושים כלום. או נמצאים בחופש.
מנוחה זאת הזכות הגדולה להרגיש ולדעת עמוק בבטן ובלב (ועם גיבוי מלא של הראש) שאין יותר לאן להגיע. שאני כאן. והכל מושלם. הרגע הבא ידאג לעצמו, תודה על הדאגה.

מנוחה זה לדעת שלא משנה כמה חוסר מושלמות יש בי. ברור לי שאני לא צריכה לשנות דבר. לא ״להתפתח״. ולא ללכת לעוד טיפול או סדנה. שאין גרסה יותר מושלמת שלי אי שם בעתיד. אני נהנית ממני ככה. ממש כמו שאני. עם כל השריטות בלב והפאקים באריזה.

קצת פרופורציות לעומת מי שהייתי לפני חצי שנה. שנתיים. 12 שנים.
ואללה .. ממש קטע. מסתבר שאני תמיד בהתפתחות. תמיד בשינוי. תמיד בתנועה.
גם בלי ״לעבוד על עצמי״. גם בלי להיות בתכנית שיפור פנימי עם מנוי שנתי, מתחדש אוטומטית לכל החיים.

תכלס, בשבילי מנוחה .. זה להסכים להיכנע. להגיד ״הנה אני..ככה מספיק טוב״. ולהירגע אל תוך תנועה טבעית. זורמת.
לפעמים חסרת צורה של יצירה.

שרק בזכות זה שהתפטרתי מכל התפקידים שבהם החזקתי, ביניהם ״להיות יותר טובה״.
אותה יצירה מיוחלת נובעת דרכי מעצמה. מאפשרת לי להעיז אפילו מעבר למה שציפיתי. להתפתח לכיוונים חדשים שעליהם לא חשבתי.

כאלה שהגעתי אליהם במפתיע, רק בזכות זה שחתכתי מחיי כל מחויבות שפגעה בשקט הפנימי ובתחושת האושר הטבעי שלי.
ובחרתי באופן רדיקלי ומוחלט בהנאה.
גם כשעל פניו הרגשתי בכי רע..

הכרזתי בפני עצמי ובפני הבריאה שמהיום החיים שלי הופכים לחגיגה. להתגלמות של אהבה מענגת ומהנה. וכך קרה.

•

מזמינה אותך למצוא דבר אחד (אפילו קטן) שאם היית משנה ביום יום שלך,
היית חווה יותר הנאה בחיים.
מה יתמוך בך לעשות את השינוי?
מיהו האדם או מיהם האנשים שיכולים לעזור לך בזה?
הרימי לפחות לאחד מהם טלפון מחר על הבוקר ובקשי תמיכה.

חזור על כל אלה, רק הפעם בהקשר לעסק. מהו הדבר שאילו היית משנה בעשיה השוטפת, היית חווה יותר הנאה ביום העבודה?
מי יתמוך בך ל….
.
.
כבר מעכשיו מכינים את הקרקע לחזרה לשגרה. כי כשנחים ונהנים ברגיל, אין כבר ציפיה חסרת סבלנות לחופשה הבאה.

יש רגע כזה שבו את מתעוררת בבוקר. ומבינה בעומקיי עומקייך שהגעת. שהשקט כבר כאן. שהתגשמות חלומותייך היא האהבה שאת. עמוק בתוכך.. בלי שום ציפיות, יעדים או מטרות, שנועדו לספק איזה צורך או רעב פנימי. כי הוא מוכל, מוגן ומוזן.
שאין יותר זמן לבזבז על מטרות משניות. או רצונות מתחלפים.
זה הרגע שבו את במנוחה פנימית כזאת, שאינה תלויה בדבר. במי שהיית או במי שתהפכי להיות. וזה הרגע שבו את נותנת לעצמך את הרשות להתפנק. לקבל. להתמלא מעצם היותך.

מה שרק גורם לך להרגיש יותר ראויה ואהובה.
ורק מאשר לך, שהדרך שבה הלכת עד היום, הייתה לך נכונה.
גם אם נדמה לך שחצית אוקיינוס ונשארת בלי כוחות.
גם אם שמעת אנשים אומרים לך שאת לא מדויקת או לא רואה. או לא יודעת.
גם אם את עצמך ביקרת אותך. וציפית ממך להיות אישה אחרת.
גדולה יותר. מוצלחת יותר. מרוויחה יותר.
בעלת ערך עצמי זה או אחר.
עם שאיפות או רצונות אלו או אחרים.

את הגעת. בזכותך.
בזכות מי שהיית.
בזכות כאבייך ופחדייך. בזכות זה שרעדת והתנגדת.
וצרחת את נשמתך.
וכאבת ושרת לאלוהים.
ופינית מקום לך.. לכל כולך לאהוב. ולהיות נאהבת.
ומשם נולד הכוח הכי גדול שבתוכך.
מאוחד עם כוחות הבריאה.
הפעם בלי בריחה.
בלי הסתרה. בלי נטישה.
ירדת מנכסייך כדי לקבל אהבה ואדמה.
רק שנכסייך רק עלו וגדלו.
שמרו להם עליך.
כדי שאת תהיי במנוחה כשהשפע שציפית ודמיינת וקיווית,
יגיע אחרת.

לעיתים בזבזת את עוצמתך הרגישה על מאמצי על.
לזכות בהכרה. בתחושת ערך עצמי וידיעה שאת ראויה.
לעיתים ברחת מקולותייך הפנימיים הפגועים,
שביקשו שתהיי אחרת.
לעיתים אטמת את אוזנייך כדי לא לשמוע את זעקת ליבך.

אבל שום דבר. אף אחד ואפילו לא את.
לא יכולים לעצור את גלי האהבה.
העונג היצירתי. והגל הגועש של הרגע הזה..
שבו את מתעוררת במיטתך,
גם אם היא זמנית.
ומרגישה ראויה לאהוב אותך כמו שאת.
משם נולדת פעימה של יצירה.
ומשם את משמיעה את ליבך ואת קולך.
בשירה. בנגינה. באמירה חסרת פשרה.
שם את את.
ואת אהובה כי נתת לעצמך את הרשות להיות ולהיראות.
ואין אדמה שתעמוד בצעדייך ולא תרעד.
ואין מי שיוכל להתעלם מקולך.
כשרק תעבור בך אותה האשמה שבה אחזת עד היום.
ואותה בושה שחסמה את תפילתך.
ותגידי הנה אני כאן.
הינני.
ושער אחד נסגר. ואחר נפתח.