יום חמישי האחרון היה אחד הימים המרגשים בשבילי.. הוא התחיל במפגש עם חברה אהובה שיחד איתה, לפני כעשור, הכרתי לראשונה את עולם הריפוי בקול. המשיך בביקור בחנות מוסיקה מדהימה. שם נגלה אלי עולם מלא ועשיר של צלילים..
הופתעתי והתרגשתי עד עומקי נשמתי לגלות, שאני מנגנת כאילו מאז ומעולם על כמה כלים שמפיקים סאונדים אלוהיים. שרתי וניגנתי על שני פאנטמים במקביל.. בהרמוניה מושלמת, שגרמה לי ולמוכר בחנות, להידהם מעוצמת החיבור לכלים שנגעתי בהם לראשונה בחיי.
בינתיים, יצאתי משם עם תוף שמאני מדהים, שמעיר בי את עצמי בצורה שמילים לא יודעות להסביר.
עכשיו אגלה לכם סוד. לפני כשנתיים וחצי, הרבה לפני ששרתי במעגלים.. לפני שבכלל דמיינתי שכל הדבר הזה הולך להיות חלק מהמציאות שלי. התחלתי לשמוע בתוכי קריאה לבלות זמן בפרדס חנה ולהוביל מעגלים. זה נשמע לי אז כמו מדע בדיוני. הרי מלבד ריפוי קולי שהעברתי בסדנאות, בכלל לא שרתי!
ולמרות שזה נשמע לי ממש מוזר. ולמרות הספק הגדול שהיה לי.. בתוספת סימני שאלה פרקטיים (איך בכלל לעשות את זה?), שיתפתי חבר אהוב, שהקריאה לשיר כיוונה אותי לממש את זה גם ביחד איתו.
לא אלאה אתכם בכל מה שקרה מאז, כי זה הרבה 
רק אשתף שככל שאני מרפה מהרעיונות שלי ומשחררת שליטה, אני מובלת לנתיב חיים.. אחר לגמרי מזה שדמיינתי וציפיתי לו.
והוא מנתב אותי, בין היתר, בדיוק .. לזה.
בשנה האחרונה השירה הפכה להיות עוגן ועונג בחיי.
כלי ריפוי מוביל ומרכזי. אמצעי להתחבר לאנשים סביבי בלי אגו או מסיכות.
אפשרות לבטא ולהביע את קולי כפי שמעולם לא עשיתי.
ואפשרות להנכיח את התדר הייחודי שלי בלי להסתבך עם מילים מיותרות.
בלי התנגדויות. בלי סבל ובלי קושי.
עכשיו.. מה יקרה אני כמובן לא יודעת. נסתרות דרכי האל והאלה.
רק דבר אחד ברור לי. אני הולכת לשיר והרבה!
להעמיק את החיבור שלי לשירה ולנגינה עוד הרבה מעבר.
להרחיב את השירה מעבר למעגלים המוכרים, שבהם שרים שירה מקודשת שהרוב מכירים. להעיז יותר. להשמיע את קולי הרבה מעבר למה שדמיינתי.
ולהביע את כל כולי.. בתדר. בדרך.
ובצורה שהקריאה הפנימית מבקשת.
וכדי שיהיה לי יותר קל וכיף לעשות את זה,
אני מתחילה לשיר פשוט בשביל עצמי.
וכנראה שבזמן הקרוב גם אזמין אנשים לשיר ביחד איתי.
מאותו מקום ממש – שרוצה להביע, להשמיע ולהתבטא.
* בתמונה: אש מקודשת. התוף החדש שלי. ו.. חתולים מלווים
טיול שעשיתי בגבעת נילי מלווה על ידי זוג מלאכים שהלכו איתי כל הדרך.
ברגע שהתחלתי לשיר השניים הפכו לארבע. איזה כיף זה ללכת בדרך מלווה בידי חבורת חתולים ! 
כשעזבתי הכל לפני מעל חצי שנה – את הבית, את אזור המגורים, את החפצים, ההוויה והמהות הישנה.. בחרתי להיות מי שאני באמת. לחיות ולהתענג על החיים כמו שמעולם לא הייתי מסוגלת. פשוט כי לא היה לי מספיק חופש ומקום בתוך עולם ההגדרות הצר שיצרתי לי. באותה תקופה, כשיצאתי למסע נדודים אל הלא נודע, הבטחתי לעצמי שאני חוזרת לעשיה ממקום אחר לגמרי. ושאני לוקחת את הזמן.. כמה שאני זקוקה, כדי להתחבר לעצמי. לתדר שלי. להוויה
