גילוי עצמי … בדרך לחופש כלכלי

זכיתי בחיים האלה. הרבה מעבר למה שיכולתי לדמיין. זכיתי לדעת מי אני באמת. להרגיש את זה בעומקי ליבי וגופי. לחוות חיבור ישיר לנשמה שלי. ולדעת לתרגם את השפה הכי יצירתית ואמורפית שלי לקרקע. למעשה אהבה עם החלומות שלי. עם החיים יום יום. עם עסק אינטרנטי מרטיט ומרגש שאני כבר שנתיים עובדת עליו. וסוף סוף רואה מה נוצר שם מאי ידיעה מוחלטת. ואני מרגישה קריאה ברורה להתחיל להעביר הלאה את המתנות האלה שוב.

בשנתיים האלה התרכזתי רק בעצמי. ובעצם ניקיתי את השולחן מכל הפרעה, שמנעה ממני לחיות את החזון הכי מרגש שיכולתי לדמיין במציאות. עכשיו אני רואה שגם בעסק המתהווה.
מה שאיפשר לי, בזמנו, לקחת פסק זמן, זה אמון מאוד מאוד גדול בעצמי ובדרכי.

לא ידעתי לאן אני הולכת כשיצאתי אל המסע הזה. בלי בית קבוע ויציב. בלי רכב. בלי הכנסה שמאפשרת לי לעבור לדירה.
בלי ביטחון או וודאות מה יהיה מחר. או על מה אני בכלל “עובדת”. אבל בבטן הייתה בי הידיעה שאני עושה נכון. היום אני רואה.

המיקוד המרכזי שלי במסע הזה התחיל בליהנות, וליצור לעצמי חיים מלאי השראה. חיים שמונעים מתוך חיבור בין חזון הנשמה שלי. למציאות היום יומית – איפה אני נמצאת ועם מי. איך אני חיה.
ומה אני עושה כדי לאפשר את המימון של המציאות הזאת גם ברמה החומרית.

כשרוח וחומר הם אחד, הגוף רוטט. העונג האנרגטי שחוויתי במסע הזה הוא אינסופי. אושר מעצם היותי. החיבור העוצמתי הזה התאפשר, בעיקר דרך השיטה האנרגטית שנולדה דרכי בשנים אלה.
היא מועברת דרכי באמצעות שירה אקסטטית. מאפשרת לי, ולאנשים שחווים, להתחבר למי שאנחנו באמת, ולבטא את המהות שלנו החוצה בשלמות. רבים שחווים את השירה בלייב, משתפים על תחושת אחדות. אהבה. שייכות ובית.

אחרי תקופה של חיים בתנועה, של חווית יחד, שקט פנימי ושירה.. הבנתי שאין סיכוי שאני חוזרת לחיות חיים “רגילים”. אני מרגישה שחופש בשבילי הוא מאסט. ושאני מחוייבת לזה במאה אחוז. שמאוד מתאים לי להמשיך לנוע, ולטייל בארץ או בעולם כאוות נפשי.
ולהיות אמא נוכחת, מאושרת וזמינה לילדים שאלד בבוא העת.

ראיתי איך הנשמה שלי שיודעת את זה, קראה לי ליצור בשנתיים האלה תכנית ליצירת חופש כלכלי דרך הכנסה פאסיבית. ולנקוט בצעדים פרקטיים כמעט יומיומיים, כדי לאפשר לזה לקרות בבוא העת. הלכתי אל הלא נודע ובטחתי. היום אני רואה איך כל מה שעשיתי בשנים האלה, הכין את הקרקע.

את שלב המימוש בא לי מאוד לעשות ביחד איתכם. תכניות אינטרנטיות מוכנות עדיין אין. מי שמכיר אותי יודע כמה אני אדם יסודי, ועד שלא הפכתי מכל קצוות התבל, את מה שאני מוסרת החוצה, זה לא ייצא. (תיכף…) ובינתיים:

* יש לי תשוקה להתחיל שוב **מפגשים טלפוניים**. נדבר על הנושאים האלה, או על כל דבר אחר שבוער בכם. עם דגש על חיבור לכיף ולהנאה בחיים ובעשיה. וחיבור לעוצמה שלכם, דרך השירה שאני שרה.

* בא לי מאוד **להרצות** על הנושאים הקרובים לליבי. וזה כולל את המסע שעליו שיתפתי פה על קצה הקרחון – של אמון ואמונה בדרך שלנו, ובמי שאנחנו באמת. על חיבור לתשוקה, ועל הכוח שלה לשנות חיים ולהגשים מטרות. ועוד.. ערב מהפנט הכולל שירה אנרגטית – שזה חלק משנה חיים! ואפשרות לחלק יצירתי חוויתי.

מוזמנימות להזמין אותי אליכם ולארגן ערב כזה ביחד.
ולכתוב בפרטי לגבי מפגשים טלפוניים – יש מקום ל5 בשבוע הבא.

הגשמת חלומות

חלקנו לא מעיזים לבקש. לא מעיזים לחלום בגדול. לא מעיזים להתפרע. להשתגע בבקשות שלנו כאילו החיים הם לונה פארק ענק. גן שעשועים אינסופי. כזה שאפשר לבקש ולקבל בו כל דבר. הבעיה, בעיניי, מתחילה כשמביעים בקשה, כוונת לב. ואם היא לא מתגשמת מייד, אז מתייאשים.
אז נכון שאנחנו חיים בעידן אינסטנט, ושהקצב גבוה.. ויחד עם זאת, בהסתכלות על המציאות.. כל דבר שיש בחיי כיום, התחלתי לייצר בכוונות, ובמעשים קטנים ויומיומיים בערך בגיל 22, לפני 13 שנים (!).

והאמת … שזה בכלל לא משנה מה יש לי. מה שמשנה זה מי הפכתי להיות אחרי כל אותן שנים. ואיך אני מרגישה בתוכי.
כשהחיים שלי משקפים אקסטזה קיומית. וגם כששום דבר לא הולך כפי שקיוויתי.
כן, יש ימים שאני מתעוררת בבוקר עם מועקה בלב. השאלה איך אתייחס אליה. והאם אתן לה לנהל אותי ואת חיי או לא.

לי זה ברור ! אני בוחרת בי. באהבה שלי לעצמי.
אז אם כואב לי אני מחבקת ואוהבת. ויחד עם זאת, אני מחוייבת במשך שנים! לאותה דרך. לאותה חקירה ולמידה. לאותה יצירה, שאת חלקה הקטן אתם רואים, ונהנים ממנה בשנים האחרונות. בזמן שרובה נוצר ומתהווה לאורך שנים מאחורי הקלעים.
מכין את הכלים שלי לתת ולקבל הרבה יותר.

אם רק יכולתי לסכם את כמות השעות שהשקעתי בדרך הזאת… בעצים ששתלתי לאורך החיים. בזמן השקיה ידנית. זריעת הזרעים הקטנים. בחירת הדשן המתאים. יצירת מערכת השקיה אוטומטית.
בבחירת הפרחים עם הצבעים המושלמים לגן היפה שלי. בסוג הדשא הרך ביותר……….
סביר להניח שלא הייתי מבינה מתי ישנתי בשנים האלה

יום יום. בוקר בוקר. בקושי. באתגר. בשמחה הכי גדולה. בג’וי ובעונג.
יש לנו תמיד בחירה !
איפה להשקיע את הזמן ואת האנרגיה שלנו. במי ובמה להתמקד.
מה לשים בראש סדר העדיפויות.

לא מעט אני עוצרת לשאול את עצמי :
* איפה הייתי עכשיו אילו נשארו לי יום או יומיים לחיות?
* נניח שאין לי יותר תפקידים. ואני מוכנה בשלמות ובשקט לעזוב את העולם הזה, מה בכל זאת הייתי מתבאסת שלא הספקתי לעשות או לחוות?
* אילו הייתי יכולה לקבל *הכל* מה היה הדבר הראשון, והכי משמעותי שהייתי מבקשת? מעל הכל.

ואחרי שאני מקבלת מתוכי תשובות… אם צריך לשנות או לכוונן את החיים בהתאם, אני עושה את השינויים הנדרשים. יום יום. בוקר בוקר. פעולות קטנות שמגבות את הבקשות האמיתיות שלי.

אני מציעה לכם מכל הלב – קחו את השאלות האלה ועופו איתן. רחוק וגבוה ככל האפשר. האמינו לי… זה משתלם !
כשאנחנו לא עוצרים לשאול.. לפעמים החיים דוחפים אותנו למקומות שאנחנו לא באמת רוצים ללכת אליהם. גם אם נדמה שכן.

“הגשמת חלומות” זה לא משהו שנמצא אי שם רחוק. מתישהו בהמשך הדרך. את החלום האמיתי אנחנו חיים ממש עכשיו.

אז מה יאפשר לחלום שלך להיות כזה, שאתה מתעורר בבוקר ואומר “וואו”. אני נרגש להתעורר ליום הזה! איזה כיף שאני חי!
(יתכן מאוד שתגלה שבסך הכל בא לך לשתות שייק מפנק כל בוקר )

נקודת מפנה – רגע של כנות

אני מתביישת. מרגישה קצת כמו קמצנית. כל כך קשה לי לתת שאיבדתי את עצמי לאחרונה.
נכון שזה קשור לזה שלא היה לי בית קבוע כבר כמעט שנתיים. ונכון שזאת הייתה תקופה משמעותית, ונקודת מפנה אדירה בחיים. ושתוך כדי נתתי המון, בדברים שקטים וקטנים שפעם לא ייחסתי להם חשיבות. והיום מבינה כמה הם בעלי ערך.

ועדיין .. משהו גדול מבקש לצאת דרכי כבר שנה. ואני מפחדת. מקטינה את עצמי. מצמצמת את הקול החזק שלי.
את האהבה שבי, שלא מוכנה יותר לשבת בצד ולהיחשב כלא מוכנה.

האמת שמתחת להכל פגשתי אגו גדול פגוע. חוסר אמון משווע כלפי אנשים. כלפי הבריאה. ומאבק ומאמץ שמתחולל לו מתחת. מבקש ממני להימנע מלהיות לבד. מלהתחבר למרכז העוצמה שבי. ולא לראות את האשמה שיושבת מתחת. מספרת לי שאינני ראויה או רצויה.

החודש האחרון היה פוקח עיניים. חזק. מעורר. מפחיד בטירוף.. ויחד עם זאת, כל כך משמעותי. מקפיץ ואוסף למרכז העוצמה שבי.

אני מרגישה שהגזמתי. הצל הזה חזק מדי מכדי שאתן לו להמשיך לנהל לי את הבחירות ואת החיים. ועם כמה שאני רוצה גם עדינות ושקט.. יש בי קושי אמיתי לשים את הלב שלי במרכז, כשגוף החושך החזק הזה צורח וצועק. ״אל תראי אותי לאף אחד״.
אני מתביישת בזה שכל כך הרבה כאב הצליח להסתתר בי. ולגרום לי לחשוב שאני באמת ובתמים לא ראויה. לא רצויה. או לא רוצה שתבואו לאירועים שאני מנחה.

נמאס לי מתפקידים מזמן. באמת שנמאס לי. ואני לא מתכוונת לספק שום תפקיד. שום דמות. ולא ״לעזור״ לאף אחד במכוון.

מה שכן יש לי להביא למרחב זו עוצמה אינסופית. מרעידה ועדינה כאחד.
שירה שמעוררת נשמה שנרדמה ושכחה את עוצמתה. את שורשיה, גבעותיה או נתיב חייה. או כזו שזוכרת ומבקשת לרחוץ במי אהבתה.

זה אומץ ואמון שלא הרבה אני נתקלת בכמוהו.
זו הסכמה להיות איך שאני באותו רגע. בתקווה בלי להתנצל או לרצות אף אחד.
זה סיפורי מסע מעוררי השראה. מהחיים בכלל. ומשנתיים של מסעות בלי בית (לא קבוע ולא סאבלטים) בלי רכב, ועם ידיעה שאני מודרכת ועושה אהבה עם העולם .
כל אלה, הם כנראה רק עטיפה לשיטה אנרגטית חדשה שנולדת. כהרגלי אדע בזמן אמת.
ועוד הרבה חוכמה וכלים מהדרך.
שמרוב שנראים לי מובנים מאיליהם, כי הם חלק בלתי נפרד ממני,
לפעמים אני שוכחת שלא לרבים יש כאלה בדיוק. ושחלקם לחלוטין חד פעמיים וייחודיים.

באמת ובתמים תודה לחיים על בעיטה חסרת רחמים בתחת  שהזכירו לי להזיז עניינים. אני רוצה לחזור ליצור מרחבים בקרוב.
ואין לי ספק שאצטרך הרבה עזרה מהחברים ומהקהילה שסביבי.
כי מה שבטוח, זה שמזמן התייאשתי מלנסות לעשות דברים לבד.

אלוהים קח אותי הבייתה. אלוהימה הראי לי את האדמה. אני רואה. עושה. ומוכנה.
פרטים נוספים (אינשאללה) בקרוב.

איך עזבתי חיים שלמים ויצאתי למסע בעקבות קריאת הלב? סיפור החזרת האמון והתשוקה שלי בעולם

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר.
אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו.
מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי?
איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי?
ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא?

אחרי שנה וחצי של מסע מרתק ומשנה חיים, שבו חייתי שנה וחצי בלי בית קבוע. שחררתי את העשיה שהייתה, טיילתי בארץ והתחלתי לשיר. אני חולקת בסרטון כנה וחשוף, את הסיפור שעומד מאחוריו. מה הביא אותי לצאת למסע בעקבות האמון בתשוקה וברצון הלב הטבעי? איך הסתדרתי במשך שנה וחצי בלי בית משלי? ומה איפשר לי ללכת אל הלא נודע בנחישות ובביטחון מלא? יוליה אור לב

Posted by Yulia Or Lev on Sunday, November 5, 2017

בריאה מחדש … מאהבה נולדתי וכאהבה אלך

יש רגע כזה שבו את מתעוררת בבוקר. ומבינה בעומקיי עומקייך שהגעת. שהשקט כבר כאן. שהתגשמות חלומותייך היא האהבה שאת. עמוק בתוכך.. בלי שום ציפיות, יעדים או מטרות, שנועדו לספק איזה צורך או רעב פנימי. כי הוא מוכל, מוגן ומוזן.
שאין יותר זמן לבזבז על מטרות משניות. או רצונות מתחלפים.
זה הרגע שבו את במנוחה פנימית כזאת, שאינה תלויה בדבר. במי שהיית או במי שתהפכי להיות. וזה הרגע שבו את נותנת לעצמך את הרשות להתפנק. לקבל. להתמלא מעצם היותך.

מה שרק גורם לך להרגיש יותר ראויה ואהובה.
ורק מאשר לך, שהדרך שבה הלכת עד היום, הייתה לך נכונה.
גם אם נדמה לך שחצית אוקיינוס ונשארת בלי כוחות.
גם אם שמעת אנשים אומרים לך שאת לא מדויקת או לא רואה. או לא יודעת.
גם אם את עצמך ביקרת אותך. וציפית ממך להיות אישה אחרת.
גדולה יותר. מוצלחת יותר. מרוויחה יותר.
בעלת ערך עצמי זה או אחר.
עם שאיפות או רצונות אלו או אחרים.

את הגעת. בזכותך.
בזכות מי שהיית.
בזכות כאבייך ופחדייך. בזכות זה שרעדת והתנגדת.
וצרחת את נשמתך.
וכאבת ושרת לאלוהים.
ופינית מקום לך.. לכל כולך לאהוב. ולהיות נאהבת.
ומשם נולד הכוח הכי גדול שבתוכך.
מאוחד עם כוחות הבריאה.
הפעם בלי בריחה.
בלי הסתרה. בלי נטישה.
ירדת מנכסייך כדי לקבל אהבה ואדמה.
רק שנכסייך רק עלו וגדלו.
שמרו להם עליך.
כדי שאת תהיי במנוחה כשהשפע שציפית ודמיינת וקיווית,
יגיע אחרת.

לעיתים בזבזת את עוצמתך הרגישה על מאמצי על.
לזכות בהכרה. בתחושת ערך עצמי וידיעה שאת ראויה.
לעיתים ברחת מקולותייך הפנימיים הפגועים,
שביקשו שתהיי אחרת.
לעיתים אטמת את אוזנייך כדי לא לשמוע את זעקת ליבך.

אבל שום דבר. אף אחד ואפילו לא את.
לא יכולים לעצור את גלי האהבה.
העונג היצירתי. והגל הגועש של הרגע הזה..
שבו את מתעוררת במיטתך,
גם אם היא זמנית.
ומרגישה ראויה לאהוב אותך כמו שאת.
משם נולדת פעימה של יצירה.
ומשם את משמיעה את ליבך ואת קולך.
בשירה. בנגינה. באמירה חסרת פשרה.
שם את את.
ואת אהובה כי נתת לעצמך את הרשות להיות ולהיראות.
ואין אדמה שתעמוד בצעדייך ולא תרעד.
ואין מי שיוכל להתעלם מקולך.
כשרק תעבור בך אותה האשמה שבה אחזת עד היום.
ואותה בושה שחסמה את תפילתך.
ותגידי הנה אני כאן.
הינני.
ושער אחד נסגר. ואחר נפתח.

המלצה חמה על ספר: היזמים החדשים – FreshBiz

היום אני רוצה לשתף איתכם משהו שמרטיט לי את הלב. משהו אחר. הורדתי במתנה את שלושת הפרקים הראשונים, בספר של רונן גפני ושמחה, שותפו ב- FreshBiz – “היזמים החדשים” [פאוזה. זה לא מה שאתם חושבים. לא “ספר עסקי”. תיכף תבינו].
כבר בהקדמה נעתקה נשימתי. בחיי.. הספר הזה הוא עלי ועליך !
אז דבר ראשון אני רוצה לחלוק איתך את האפשרות לקבל את המתנה הזאת גם. שלושה פרקים ראשונים בחינם. ודבר שני.. קבלו ציטוט:

“היזמים החדשים הם האנשים שמשנים את חוקי המִשחק הישן. ניתן למצוא אותם משחקים מִשחקים שונים על פני כל הקשת האנושית: הם בעלי עסקים, מנהלים, עורכי דין, אבות ואימהות, מאהבים, מחנכים, אמנים ומרפאים.
יזמות כבר לא שייכת רק לעולם העסקים.
יזמות היא מצב תודעה חדש”

למי שלא מכיר, Ronen Gafni הוא יזם יצירתי מבנימינה, שפיתח את משחק FreshBiz שאני כבר שנים “חופרת” עליו. ועשה איתו מהפכה בארץ, ובעוד מעל ל30 מדינות בעולם, בדרך משוגעת לחלוטין. רק אגיד שאני מאוהבת במשחק הזה. הוא איפשר לי לעשות שינויים מרחיקי לכת בעסק ובחיים.

ועכשיו גם הבנתי למה. קלטתי כמה קווי דמיון הזויים לחלוטין יש בין סיפור החיים שלי, וצורת המחשבה שלי לבין אלו של רונן. כנראה שההשראה פועמת בצורה דומה באנשים שמכוונים ליצור שינוי אמיתי. בשפע כלכלי. ובכיף.

אז אני אחכה לספר שלי שכבר רכשתי לפני חודשים, בזמן ההשקה.
ואתם … לכו תורידו את הפרקים האלה! מחכים לכם טונות של השראה. תודעה חדשה. סיפורים מרתקים מהחיים האמיתיים בארץ ובעולם.
בין היתר, על איך עושים כסף, ומשפיעים על אינספור אנשים, עם הרעיונות המשוגעים שלנו.

כנסו לכאן ותיהנו: http://upvir.al/ref/s6697111

עריכה -לקריאת ההמלצה החמה שלי על הספר (נכתבה במרץ 2019) כנסו לכאן