קטגוריה: נשיות וזוגיות – חיבור לרווחה כלכלית דרך מטרה משותפת

כשאהבה עומדת במרכז, כל הבחירות הופכות להיות פשוטות יותר. כשאהבה מובילה את הדרך.. עומדת כעמוד זורח וזוהר, שמאחד הכל.. האדמה נושמת לכבודך, ומאירה מעצם היותך. כשאהבה עושה.. הכל עטוף במנוחה לכבודך. כשאהבה מזינה, מזמינה, מחברת לנתינה ולקבלה..

הנשמה שלך יודעת, זוכרת ומזכירה לך בעדינות, את תפקידך במערך ההזדמנויות הפתוחות בפנייך. יודעת וזוכרת כמה כסף לבקש על כל פרויקט. כמה אנרגיה להשקיע באיזו פעולה. מי שותפי הדרך המתאימים לך. מתי זמנם להופיע. ומתי זמנם ללכת.

כשאהבה בוחרת ובוטחת בעצם היותה.. אין הרבה מה לעשות, מלבד להקשיב ולפעול את האנרגיה שהיא מניעה מבפנים..:
גל ענק של אהבה. אורגזמה .. שהיא האישור והרשות מהנשמה להשפיע. להופיע. להראות או להשמיע את קולך.

עכשיו זה זמן טוב לעצור לרגע, ולענות על כמה מהשאלות האלה:

* מה מרחיב את ליבי באהבה?
* איזו בחירה פותחת את הגוף שלי להיות עונג?
* מה מאפשר לי להינמס בשדה הפוטנציאלים, ולאפשר לכל מה שאי פעם
חלמתי להגיע עד אלי?
* מה מעסיק אותי שעות, בלי שאני יכולה לפספס ולו דקה מהדבר הזה?
* מה גורם לי להרגיש שאני הכי חשובה?
נאהבת. מכובדת. מחובקת על ידי האמונה..?
* מה מפתח אותי מתוך השראה?
* מה היצירתיות הטבעית שלי בוחרת לעשות?
* אילו הייתי ילד או ילדה, מה היה הדבר הראשון שהייתי מתנפלת עליו
בהתלהבות היום בערב? או מחר בבוקר?
* מה מעורר את ליבי להעניק? אפילו בלי תמורה. רק כי זה כיף.
* מה הכי כיף לי בעולם לקבל כ”אור חוזר”. כאנרגיה שאני גם מעבירה דרכי
וגם מוזנת ממנה חזרה?
* מה הדבר שאם מישהו היה מציע לי, הייתי מוכנה לשלם עליו זמן. אנרגיה.
שפע של כסף. ועדיין להרגיש מלאה בכל הטוב שיש בעולם?
כי זה כ ל כך שווה לי את ההשקעה.

האמת היא שהקשבה כזאת, היא אמנות מתפתחת.
שתקשורת יומיומית לשותפה המהפנטת הזאת, היא ייצר אלוהי טהור ומזוכך, שרובנו מפחדים לפתח בו אמון אמיתי.

כמה פעמים במסע חיי סטיתי מדרכי המוחשית.. זו שעושה אותי הכי מאושרת. ניחוחה.
מוצפת באורות וחסדים של שקט ושפע אינסופי.

בכל אותן פעמים.. שמתי אותי בצד. ואיזשהו ייצר חיצוני לי במקום ראשון.
כמובן שהתוצאה הייתה – מאמץ. פחד. מתח. לחץ.
עוצמה חסרת איזון. עודף משימות אל מול הבחירה לחיות בנחת.
או חוסר מעש אל מול הבחירה והבקשה לפעול במרץ, ובמלוא הקצב הראוי.

בכל יום שעובר, אני מתמסרת עוד ועוד ללפתח את שדה האמון והאמונה.
עד כדי כך… שהאהבה בכבודה ובליבה מלמדת אותי.
במה לבחור. כך שהאור העמוק והענוג ביותר יוביל אותי בכל החלטה.
שהשפע יזרום מרמת הנשמה בחופש אנרגטי אמיתי.

ושאני אשאר במרכז פתוח ואוהב תוך כדי הדרך. לא משנה במה אני עוסקת.
ממש כמו שאני עושה אהבה עם אהוב ליבי.
כך.. האנרגיה הזאת מלמדת אותי לחיות, לפעול ולבחור בדרכי.

וכשאני אוהבת אותי ככה..
אז כל העולם כולו אוהב אותי ובוחר בי.
והרמוניה מתפשטת בחיי –
בין אם זה זמן של ישיבה על שפת הנחל.
לבין אם הליכה מהירה בעיר סואנת. או נסיעה בכביש מהיר.

אני האחדות שבי. וכל העולם כולו רוקד ומתענג איתי.
וכך קורה.

מאי 2018. אמצע הלילה בכינרת. התכנסות ה-Cosmic Lovers. אחרי התחממות לצד המדורה, אני מרגישה שחייבת לטבול במים. אבל קררר. כל כך קר… עומדת עירומה על שפת האגם. עושה צעדים ראשונים פנימה. נכנסת עד המותניים .. ומרגישה שפשוט לא יכולה להמשיך. קופאת. אבל חייבת.. חייבת לטבול! ואז קולטת שלבד אין סיכוי שאעשה את זה. אבל לילה.. כולם ישנים. מי שלא.. בסדנאות.
באותו רגע רואה, את עצמי בעיניי רוחי הופכת לתמנון עם שמונה ידיים.

כלומר עוד שש ידיים, כולן פרושות לצדדים נוספות לי.
ואני.. מרימה את העיניים לשמיים שחורים זרועי כוכבים, ובכל כוחי מבקשת עזרה. בלי לדעת מאין היא תגיע ואיך.

תוך דקה מרגישה יד (אנרגטית, אבל הייתה מ א ו ד מוחשית באותו רגע) תופסת יד אחת שלי מכיוון אחד. יד שניה מתווספת אליה מכיוון אחר.
פתאום ברור לי שאני לא לבד.. נושמת לרגע לרווחה. אבל עדיין לא מצליחה לזוז. עומדת קפואה במקום. רועדת מקור.

“עוד… אני צריכה עוד” אומרת ספק בהיסוס (האם יש משהו בעולם, שיכול להכניס אותי למים קפואים עכשיו..?)
ספק באמונה (כבר היו לי נצחונות גדולים מזה בחיים 😉 ) .

באותו רגע, יד שלישית לוקחת עוד זרוע של התמנון שאני (אם קיבלתי כל כך הרבה ידיים, כנראה שהרבה מלאכה לפניי 😊).
כאן אני כבר מתחילה, בצעדים מהוססים, לזוז קדימה לכיוון המים. אבל שוב קופאת במקום די מהר.

אבל אז.. מגיעה היד הרביעית.

ואני יכולה להישבע שברגע אחד אני מתמלאת בכוחות נפש עצומים. מפסיקה להרגיש את הקור לחלוטין (!)
ובתנועה מהירה צוללת פנימה גוף מלא.

כל המתח והדחיסות שהייתה בי מתפוגגת. טובעת. נשארת במים.
ואני…

מבינה שזה השיעור של החיים שלי.

מצד אחד ילדה שגידלה את עצמה.
חופשיה אינסופית, אך עם פחד כל כך גדול להלך בעולם הזה.
ויחד עם זאת, עם שירות כל כך עמוק. והתמסרות טוטאלית לדרך בלתי נתפסת.
דרך שאין בה פשרות לא משנה מה

(בחיי שניסיתי לוותר כמה וכמה פעמים בחיים, כל פעם.. מופיע איזה תמנון. נמר. חבר. אש פנימית מתלקחת. או משהו מסתורי אחר, שמזכיר לי מי אני. מאין באתי. ולמה לכל הרוחות אין לי דרך חזרה. גם אם נדמה לי שיש לי איזו בחירה פה בעולם הזה, מלבד לבחור בעצמי, או להישאר לבד- בודדה ונטושה, בלעדיי).

אז אותה ילדה. אישה. אלה.
מבקשת בית באדמה.. בלי פשרה. עם אהובים ואהובות,
שלא רק ארבע ידיים אוכל לקבל מהם.
אלא גם 1245 אם צריך.
וגם כמה מאות. אלפים. או מיליונים.

כי כ כ ה אני אוהבת, וזאת מידת ההתמסרות שאני רוצה בחזרה.
אין פשרה. אין. כי קולה של האהבה מדבר בי.

ועכשיו רק נשאר לי לקבל אומץ.
את שאריתו שהשארתי במים האלה באותה התקופה.
כי מאז קיבלתי עזרה.. חצי כוח כזה.
כמה שהעזתי לבקש והסכמתי לקבל.

ובאמת שרק עם ארבע ידיים שמחזיקות אותי, לפחות..
אני יכולה לעשות את מה שבאתי לעשות בעולם הזה באמת.
ככה לפחות אני מרגישה בזה הרגע.

אז אלוהימ(ה). אני מזמינה מעצמי ומהיקום כולו,
את האומץ לקבל, לבקש. להתמסר. להיכנע ולהסכים.
לכל מה שזה. ולכמה מי ומה שנועדו ללכת איתי באותו הרגע.
באותה הדרך.

גם אם נדמה לי שזה מופרך. הזוי. לא אפשרי. לא הגיוני.
הפוך ממה שהראש שלי מספר לי.
וכל ורסיה אחרת של “ניסים גלויים” בתוך החיים.
באהבה. ברכות. בהינמסות טבעית אל תוך ידיה של האהבה.
בעונג. וברגישות.
ויחד עם זאת, במלוא העוצמה שהנשמה שלי מבקשת בכל רגע.
את כל השאר.. באמת שכבר מיציתי, תודה.

ואתם פה.. עדים איתי. וכך קורה. מיד.

* התמונה מההתכנסות (בשעות היום, לפני שהפכתי לתמנון 😉 )
צולמה בסדנה מדהימה של צילום בעירום, שכישפו שני המהממים האלה.
תודה 🧚‍♀️
Radhika Gaya Gilad Heller

אחרי חודשיים של שקט יחסי, אתמול הרגיש לי להפעיל את מצלמת הוידאו ולשיר. אין לי מושג מה בדיוק קרה במרחב הזה .. רק שבשבריר שניה הבית התמלא באהבה. חוויתי חוויה עוצמתית ומרפאה. שבעיצומה חלק מהלב שלי ששנים חיכיתי לו, חזר אלי בחזרה. ראיתי אותו מונח במקומו בהתרגשות גדולה.

שירת כוהנות עתיקה היישר מהמקדשים, בדרך אליכם לשנת 2019 (זמן ומקום הוא רק אשליה 😉). מוזמנים ומוזמנות להפעיל רמקולים, לעצום עיניים ולהתכוונן לקבלת עזרה, ריפוי וכוונה מהתדר המפואר הזה.

עם כמה שאני מאסטרית של ביטוי, לפעמים מילים לא באות לי בקלות. כי אני זוהרת הכי גבוה והכי עוצמתי, גם (ואולי בעיקר) בלי מילים. בייחוד כשאין לי מה “לעורר באחרים” או מה להסביר. לפעמים כל מה שבא לי בעולם הזה, זה להניע אנרגיה מינית. אנרגיית חיים חגיגית, שאינה ניזונה מסיפורים, חישובים או מספרים. שמאפשרת לי להביע אהבה פתוחה ושמחת חיים.

השנה גיליתי עוד יותר.. עד כמה זה משמעותי. מאיזה עולם פנימי אני שרה. מדברת. כותבת. האם אני נמצאת ברוב המקרים בראש? בעננים? בתכניות או ביעדים? או נותנת לגוף שלי להניע אנרגיה מהותית. כזאת שיש לה חשיפה מיידית. שאין לה אג’נדה שמרחיקה, “מזיזה עניינים”, או מנסה להגיע לתוצאות או ליעדים.

ברוב המקרים, הטקסטים שהכי הדליקו אותי. שכתבתי בלי שום סיפור או סיבות מאחוריהם, היו אלה שנראו ומיגנטו אליהם הכי הרבה אנשים.

ברוב המקרים, את אלה ממש, כתבתי כשהייתי בתדר אורגזמי לחלוטין.
אין שם שום סיפוק בעצם “הפרסום” או “התוצאה” של אותן מילים.. אלא בעצם זה, שאני פשוט נהנית לשהות במרחב ההרמוניה הפנימי שבתוכי. ומשם.. להאיר אנשים.
ובו זמנית.. לבטא אותי כמו שאני.

מה מאפשר לחוות את התדר הזה לאורך שנים?
לחיות אותו ולחגוג אותו על בסיס יומי, מבלי לוותר על רגישות ופגיעות אמיתית?
מבלי להפוך להיות “מנטורית” שהופכת את זה לכלים ממריאים וזוהרים?
(אלא אם כן, זו בדיוק בחירת הנשמה שלי ושל האנשים שמתרחבים לצידי)
מה מאפשר פשוט לנוע את זה, ולנוח תוך כדי החיים?
ואיך אפשר להפוך את זה למקפצה לבסיס כלכלי? בלי לעשות מזה אגו גדול שמבקש הכרה, פרסום אינסופי, וחיים שאין בהם רגע להרים את העיניים ולראות את השמים והכוכבים?

אני מאחלת לעצמי לקבל, להכיל ולהסכים לאפשרות לגלות את זה השנה.
הפעם לא רק בעולמי הפנימי.. (לפעמים זה קצת יותר מדי בשבילי לעשות לבד).
אלא ביחד. במרחב הכי הרמוני, אנושי ואלוהי בו זמנית.

לחוות את המסתורין הגדול. את אי הידיעה של הכלים האנרגטיים העצומים האלה. ללמוד לפעול מתוכם בענווה. בלי טלטלה.
אלא באדמה יצירתית יציבה.
ובכך לאפשר לאהבה לגדול, ולהתעצם בעולמי ובעולמם של האמיצים שהולכים יחד איתי.
ורוקדים את בחירת הנשמה.

השנה נשברה בי האמונה האחרונה שאני “לא ראויה”. שאני “לא רצויה” כמו שאני. שאני “לא נאהבת” נטו בזכות האהבה שבי, לעומת.. בזכות משהו שאני חייבת לעשות או לתת. אני כותבת את זה.. ובו זמנית מרימה גבה: “איך זה שהמילים האלה נכתבות דרכי, דווקא בתקופה שהאמונות האלה מרימות ראש וכביכול עולות קומה?”. עד ש… אני צופה במה שקרה השנה, שגרם לי מצד אחד ליהשאר קצת “בצד של מרכז העניינים”. ומצד שני- החלטית ונחושה, לחיות את החיים שלי *כמו שאני רוצה*.

השנה אמרתי “לא” יותר פעמים ממה שאני יכולה לספור. עד רמה רדיקאלית וחסרת הגיון לחלוטין. הבנתי סופית למה.. ומה היה השנה שדרש את ה”לא” הנחרץ שלי כל כך הרבה. כל כך ברור ונחוש. עם או בלי מילים… רק בחודשים האחרונים.

תחת הכותרת הבומבסטית הזאת.. עומדות המילים – שליטה תודעתית.
בחירה חופשית ו… אהבה.

אהבה שאין לה גבולות. והיא תחצה קילומטרים ומיילים כדי להקשיב לרצונה. במקום להתכופף למשמע פיתויים, שבין היתר מבטיחים אושר ועושר. ערימות של כסף והכרה. ושליטה. בעודה כמלה בניסיון לעמוד בסטנדרטים. וב”תפקידים”, שבזמן אמת, כמעט ואי אפשר להבין שהם מתקיימים.. כשכל זה קורה כתוצאה מתזוזה קטנה ולא מדויקת, מ*ה*תפקיד האמיתי, שהוא התגלמות הרצון הנשמתי.

כמעט ואין אפשרות לזהות אותו, אלא אם כן ההקשבה פנימה עומדת ראשונה לפני כולם – כל הקולות “המרעישים” הפנימיים והחיצוניים. הקשבה, גם רדיקאלית אם צריך, לאינטואיציה ולקול הפנימי, לרוב יגלו לנו מהו בדיוק האיזון הנכון לנו. מה הלב שלנו מבקש שיתקיים סביבנו כתנאים חיצוניים להגשמתו. ומהי הבחירה האמיתית, לעומת הפחד הכי גדול, שמבקש להזיז אותנו מהצלחה כלכלית, שקשורה באותו רצון.

כל הסחרחרה של ה”פיתויים” שחוויתי, הגיעו לחיי בעיצומה של תקופת חופש וסיפוק, שבה חייתי בשלווה עדינה ובשלמות עם מהותי. בתנועה די אינטנסיבית שביקשה ממני להתמסר לרצוני, במקום לאפשר חזרה לאורח החיים שחייתי בעבר, בדירה בעיר. אורח חיים מנותק יותר מאנשים ודי בודד. ו ה ר ב ה פחות מלהיב ומרגש מזה שחגגתי מעל שנה, מהרגע שהעברתי את הדירה למחסן, והשכרתי אותה.

באותה התקופה, שבה הרווחתי שכר דירה במקום לשלם אותו, יצרתי המון, וזכיתי לחוות חיים של שיתוף פעולה ויחד אמיתי..
הגיעו אלי, בין היתר, “הצעות עסקיות” לא רלוונטיות. הזמנות לשיתופי פעולה “פרקטיים” שהסתיימו בהתרוקנות אנרגטית. והדרכות אנרגטיות עצומות מימדים, שהעבירו אלי תכניות עסקיות. ושלחו אלי שותפים פונטציאליים לממש איתם את אותם הרווחים.

עד ש… נפגשתי עם האמת העמוקה ביותר שלי. וביקשתי שהשפע והרווחה הכלכלית שאני מבקשת, יבואו מבחירת הלב והנשמה.
שהכסף יזרום אלי כנביעה, שתאפשר לגוף שלי להתרווח ולהרגיש שמחה, התרחבות והנהגה מבחירה.
ביקשתי לעשות אהבה עם אלוהים ולקבל על זה כסף.
להתמסר לאורגזמה קוסמית ולהרוויח ממנה כ ל מה שהנשמה שלי ביקשה. לא רק “שורה תחתונה” בחשבון הבנק וקהילה עצומה.

אלא גם… רמה אחת מעל כל מה שלמדתי עד עכשיו..:

איך להיות אישה מתפנקת. עשירה ומאושרת. מתוך בחירת הנשמה?
בתדריכים של התדר המילולי, הקרוב ביותר לאהבה שאני מכירה.
ובהדרכה אנרגטית שגורמת לי לרצות ממנה עוד ועוד ועוד..
הדרכה שהיא עונג.

אנחנו עדיין בסנכרון.. ההדרכה הזאת ואני. הוזמנתי במהלכה להביא אותי כמו שאני. ולי … יש רק ניסיון. בעוד כרגע אני נמצאת ב”מגרש אי הידיעה של הגדולים”.
התבקשתי להסמיך אנשים ללכת את הדרך הזאת יחד איתי, בצורה לא שגרתית. מה שמסתבר אני עושה באופן טבעי כבר 13 שנים.. ובהחלט להמשיך להניע אנרגיה.. בתוך חיים שמניעים אותי לפעולה. ומעלים לי בבוקר חיוך על הפנים. בזמן שאני איתי – באהבה. בחמלה ובתמיכה עצומה.

סקרנית ממש.. מי השותפים והשותפות שילכו את הדרך הזאת יחד איתי…? 
מה שבטוח… כבר מעניין.

אחד החלומות שתמיד היו לי, וכנראה גם תמיד פחדתי מהם, זה לחיות במרחב של אהבה ושפע כלכלי עם האנשים שהכי קרובים לליבי. קהילה יצירתית, תוססת ומטרתית. שעושה את הדברים אחרת – מתוך כיף, שמחה, תשוקה ויצירתיות פורצת מגבלות. בתדר גבוה וחוויתי.

לשמחתי בשנתיים וחצי האחרונות, מאז שעזבתי את הבית במרכז והסתובבתי בארץ .. היה לי המון זמן פנוי ללמוד, ליצור, ולהתעסק במה שאני אוהבת. בין אינסוף שירה, ציור, כתיבה וצילום סרטונים.. התחלתי לחקור וללמוד גם את שוק הנדל”ן וההכנסה הפאסיבית.

בינתיים חברים אהובים שלי, ממגוון תחומי עיסוק ועניין, גילו גם הם מתנות מופלאות שלהם. התפתחו וגדלו. ואני … מצד אחד קצת עצובה, שחלקית איבדתי עניין במה שעסקתי בו בעבר על בסיס יומי. מה שמייצר פער מסויים בינינו. וחלק אחר .. מרגיש שיצירה חדשה בהתהוות. ויודע שכל תחומי העניין המגוונים, יאפשרו לי להחזיר את החזון למסלולו בבוא העת.

אז בינתיים בא לי לחלוק מהשפע שמגיע אלי ודרכי.
כמו למשל… שיש כרגע הזדמנויות השקעה מדהימות בנדל”ן ביוון.
מדינה קרובה אלינו, שלא מזמן עברה פשיטת רגל. עליית המחירים כבר התחילה באופן עקבי, מה שמעיד על יציאה ממשבר. ועדיין אפשר לקנות דירה מעולה להשכרה באזור איכותי באתונה. במחירים מצחיקים. עם ניהול של צוות מדהים שיש שם. תשואה גבוהה על שכר דירה, והכפלת השקעה תוך מספר שנים.