קטגוריה: נשיות וזוגיות – חיבור לרווחה כלכלית דרך מטרה משותפת

אני רואה אותך. רואה אותך מהלכת עם תאבון בלתי פוסק, לטרוף את החיים האלה ולא להשאיר ביס אחד בצד. רואה את הפגיעות העצומה שבך, ואת הבקשה לחופש. שאיש לא ייגע לך ברצון הכי קדוש. הכי טהור.

את צודקת. את מחזיקה אוצר בידיים. שרק מעטים בעולם הזה יודעים איך להפוך לממלכה כמו שאת חווית.
אני רוצה אותך. רוצה אותך אור כמו שאת. פה ממש. מבולגנת. עם שיער פרוע. מחשבה לא מסודרת ו”חיים מתוכנתים” בצד.
רואה אותך.. נכס יקר ערך לעולם. רואה אותך.. מעתה והלאה עולה ומשתרשת. תופסת את מקומך אל מול עולם שרואה אותך כמוני.

ואני רוצה לגלות לך למה. למה לא “להישאר בצד”, גם אם נדמה לך שאין מקום בעולם המטורף הזה, למישהי שלא מתפשרת על התדר שלה.
שהולכת דרך שרק אמיצות כמוך יודעות. וגם אם לפעמים נדמה שנשארת לבד. שאולי אין עוד אחת כמוך. שאף אחד לא יודע איך לתמוך בפרץ האנרגיה הנדיר שלך.. בלי להוליך אותך הפוך ממך, בדרך לא דרך, עד שהממלכה שלך נגמרת.

אני רוצה להראות לך שיש אימפריה שראית, שיצרת ובנית. כל כך עמוק עמוק, בבית הפנימי שלך, שאף אחד לא יודע. אולי .. כי את לא נותנת להם לראות. ואולי, כי כדי להראות את העושר והשפע האינסופי שלך, את ראויה לקבל את העולם כולו.. מונח על שתי כפות ידייך הבוטחות.
ככה ממש.. את ראויה.

אני רואה את הדמעות שלך זולגות.. ונהר של הזדמנויות עולות ממעמקי המעיין הפנימי של גופך וליבך. כל מה שהחזיק אותך בצד עלה בלהבות. נגמר.

ואת לא מאמינה.. כי כבר למדת שתמיד כשאת רואה סוף או התחלה.. מגיע עוד מכשול. עוד סלע גדול שמשאיר אותך על הגדה.
הפעם אהבה גדולה מחכה לך מעבר לפינה. רק סובבי את הראש, והסכימי לראות.. כמה עונג יש בחופש שאת מאפשרת. כשבעצם היותך את מסכימה להיראות ולהיות.
בלי לתכנת. בלי לשנות. בלי לנסות לגדול מעבר למימדים העצומים שאת כבר. כמו שאהבה ביקשה ממך.. פשוט להיות את.

הערב נפתח עבורך ערוץ אנרגיה שבתוכו את זזה מבלי להתנצל. בלי לפחד לעשות טעויות. בלי היכנס לנעליים לא שלך, שלחצו לך על כל הכפתורים, ומנעו ממך לדלג צעדי ילדה מאושרת.

בלי “תדמית מסחרית”. או פוזה מיותרת של “מורה רוחנית”. בלי “כוחות” קיצוניים מוגזמים. או זעקות שבר של עוד דרמה אופנתית. בלי כל המסביב שמכניס אותך למערבולות. מוציא אותך סחוטה מתלמידים או תלמידות, או צמאה למחיאות כפיים סוערות. פשוט.. כי די.
כמה אפשר להחיות את אותן “הוראות”? שכתובות במיוחד לאלה שפוחדות לשבת בנחת רגל על רגל, ופשוט לשהות.

העולם הזה מוגש לאותה אחת בתוכך, שאין לה צורך לחשוף שדיים כדי לקבל תשומת לב או למגנט עיניים. את רואה אהבה בצורה מאוד ברורה, בכל מה שילדה פרועה כמוך בחרה.

אותה ילדה שהופכת לאלה סקסית, ג’וסית, חופשיה. לאישה שנתנה את רצונה לאנרגית רצון ברורה.
שאף אחד ואף אחת, לא משנה כמה ניסו.. ואווו כמה ניסו, לא הצליחו להזיז אותה מעצמה. מעוצמתה. מבחירתה. מידיעתה.

אותה אחת *זו את* בכל תא ותא, את ראויה לממלכה שחתומה על שמך באור שכינה. לאלוהות שתומכת בך בעונג ובעוצמה. וכך קרה.

לכי.. והאירי כל מה שליבך זורע. השקי את המים הקדושים בהשתקפות דמותך. את אחת ויחידה. אותה אחת לה כל היקום כולו, כל הבריאה חיכתה.
את אהובה.. גם כשנדמה לך שאת ריקה. זה רק כי אלוהים מחכה למלא אותך באהבה בכמות ובעוצמה, שמעולם לא למדת לתת לה לנוח. ככה פשוט.

תני לה למלא אותך. בלי מאמץ או ניסיון לפירוטכניקה מורכבת. התכנית האלוהית טמונה בכל תא ותא בגופך. ראי אותה מתעוררת.
היא יודעת לאן ואיך להניע ולהוליך אותך.. כך שתהיי מאושרת, החל מהרגע הראשון. כך שכל היקום כולו יהיה איתך בכל תנועה ונשימה.
ריקדי אהובה. ונוחי כשאת עייפה, תוך כדי תנועה על אם הדרך.

הגוף הזה שלך נושא עולם ועומק. שרק מלחוש אותו תדעי את עצמך. כי רק מלצלול פנימה אל תוכך, תגלי סודות שהאלוהות החכמה הטמיעה והסתירה כל כך עמוק. כך שרק מי שראוי וראויה, ישקיעו ויצעדו את הדרך לפה. לגלות את העינוגים הכי עמוקים של הנשמה, בכל תא ותא.

רגע לפני שמתחיל שבוע חדש. זה הזמן להביע כוונה לעצור את המירוץ. ליצור מרחב בטוח לכבות בתוכו את השליטה. את התודעה שרצה למחר ולאתמול. ורק.. פשוט לנשום ולשהות. פה. בלי דרמה או טלטלה. רק לרגע אחד, בלי לחפש או לנסות להגיע למטרה.

** להזמין לכאן ועכשיו את העונג של הבורא והבוראת. להעיר את הקרקוע מתוך בחירה, שבכל צעד נפתח עוד עומק של עונג ואהבה **

כי רק מתוך היצירה. ומתוך הידיעה שהיא נעשית דרכנו על ידי החסד. ומתוך עוצמה שפורצת החוצה בלי דעת מפוזרת אי שם ברקיעים. אלא נחה במקומה.. אפשר ליצור עולם ומלואו של שפע, הנושא אותנו על כפות ידיו.

מי שנכנס אל המנהרה הזאת, לא יודע איך לחזור. לא רוצה להישאר באף תדר אחר. כי הוא זה והיא זו שטועמים את החיים. בלי פשרות. בלי יצירות לא תואמות. בלי לחץ אינסופי שמגלגל במורד מדרון שאין בו בחירת נשמה חופשיה. אלא בשיתוף פעולה מלא, בין אל ואלה מאוחדים ומאוהבים בכל רגע ורגע.

המימד הזה נמצא עמוק בפנים. בכל איש ואישה. בלי תלות באף אחד אחר. כאן ועכשיו. ברגע זה. הם נחים במקומם. משוחררים בעולמות העליונים והתחתונים כאחד.
בכל דקה, אפשר לבחור להסתנכרן עם הרצון האמיתי ..
התדר הזה ששקט עמוק, ועוצמה אדירה כאחד,
מעירים בתוכנו דרכם.

בעצם .. אם אני צריכה לסכם מה עשיתי בשלושת השנים האחרונות, בהן חייתי בלי בית משלי.. עברתי בין מקומות. אנשים. קהילות וכו.. זה **התענגתי על ה”לא” שלי** 😊
מצחיק ככל שזה אולי יישמע.. אלו תנאי חיים הפכפכים, רדיקאליים, חד משמעיים בדיוק שנדרש. בייחוד עם רגישות כזאת גבוהה (ברמה שאם אבחר, יכולה להרגיש מישהו מתעטש במדינה אחרת.. וזה נאמר בלי להגזים). אז על אחת כמה וכמה.. ה”לא” וה”כן” הפנימיים הופכים להיות מוסיקה מענגת. מנגינה של אלוהים בפנים.

לרוב אין מרחב של “סטיית תקן”, שעדיין מאפשרת אנרגיה מרחיבה, ומציאות של כיף והנאה. אין מצב לומר למשהו שהוא “לא” נחרץ, “כן” או “אולי”.. ועדיין להרגיש ממש סבבה.

אחרי כל מה שחוויתי בשנים אלו, אני יכולה לומר חד משמעית, שהגבול הפנימי הוא בית מקדש שלא מחללים. לא בשם רעיון כלשהו או אג’נדה.
לא בשם ניסיון למצוא חן או לרצות כדי להיטיב עם האחר. ולא בכדי לשפר משהו פרקטי במציאות הפיזית.

לבחור לחיות חיים כאלה, כ”מרחב חקירה” או מסע של התקרבות לעצמי..
זה עולם ומלואו של הכרה ברצונות. בבחירות ומאיפה הן נובעות.
זוהי אמונה שתמיד יבוא משהו טוב או מתאים יותר, לא משנה למה או למי אמרתי “לא”.
זה אומר לשחרר רעיונות של כל מה ש”התחפשתי” בו ולפעול לטובתי הנעלה ולרווחתי המוחלטת.
זה לאהוב אותי. ולסמוך על הלב שלי. שמה שעושה לי טוב ונעים,
זוהי אהבה שמדייקת אותי בתנועתי.
וזה בהכרח לשים את ההרגלים ודפוסי הפעולה המוחלטים שלנו בצד, ולבחור אחרת. לפעול מזווית ראייה שונה, במציאות שמבקשת הסתגלות, לעיתים מתאגרת.

זה להפוך מחתול, לעיט, לסוס פרא, ולפעמים גם לזיקית.. תוך רגע להיות דג במים. במפתיע להתביית ככלב נאמן. או להסכים להיות עץ לכמה חודשים.
זה מלמד כמו שאף סדנה לא הייתה מעבירה אותי תהליך.
כמו שאף מורה חכם לא היה מעביר אלי חומר לימוד “מסחרי”.
זה עמוק כגודל הריק והמלאות של היקום כולו.
ויצירתי ברמה שאין בריאה שלא מתקיימת, מהרגע שמתעוררים בבוקר ועד שהולכים לישון.
גם אם למראית עין, “בחוץ” לא קרה שום דבר מיוחד.
גם אם פיזית לא עשיתי הרבה או נשארתי כל היום באותו מקום.

ולא.. זה בהחלט לא ללב חלש.
מצד שני, גם לא הורות או זוגיות. גם לא לקום כל בוקר לעבודה של Nine to five. גם לא להיות יזם או בעלת עסק.

טפחו לעצמכם על השכם ממש עכשיו.. אנחנו ח י י ם !
המסע הזה יכול להיות כמו לונה פארק ביום רגיל, לא משנה מה התפאורה.
מה שמשנה את המסע זה לא איפה אנחנו נמצאים,
אלא עם מי. ו*איך אנחנו חיים?*

האם אלו חיים שטורפים אותנו לארוחת בוקר?
או שהם קינוח בטעמים מתחלפים?

בינתיים, לי ברור דבר אחד – כשאני אוכלת ארוחה שמורכבת מכמה מנות.. כל החלקים שלה יהיו לי טעימים, בדיוק כמו הקינוח בסוף הדרך.

“הדובדבן שבקצפת” אלו הם החיים כאן ועכשיו. היום.

אין שום סיבה שבעולם, לאכול ולו מנה אחת בטעם מר,
רק כדי להגיע לסוף הארוחה ולזכות “בפרס הגדול”.

כי הפרס הזה הוא את. והוא אתה.
ואיזה יופי שהוא כבר נמצא !

אז .. * מה עשית היום שגרם לך לחייך או להרגיש נעים ? *
אם עדיין לא היה כזה.. אל דאגה, זה רק אמצע היום
😉
זמן נהדר להתחיל.