קטגוריה: יוליה אור לב – השראה לחיים מתוך עוצמה

כשאהבה עומדת במרכז, כל הבחירות הופכות להיות פשוטות יותר. כשאהבה מובילה את הדרך.. עומדת כעמוד זורח וזוהר, שמאחד הכל.. האדמה נושמת לכבודך, ומאירה מעצם היותך. כשאהבה עושה.. הכל עטוף במנוחה לכבודך. כשאהבה מזינה, מזמינה, מחברת לנתינה ולקבלה..

הנשמה שלך יודעת, זוכרת ומזכירה לך בעדינות, את תפקידך במערך ההזדמנויות הפתוחות בפנייך. יודעת וזוכרת כמה כסף לבקש על כל פרויקט. כמה אנרגיה להשקיע באיזו פעולה. מי שותפי הדרך המתאימים לך. מתי זמנם להופיע. ומתי זמנם ללכת.

כשאהבה בוחרת ובוטחת בעצם היותה.. אין הרבה מה לעשות, מלבד להקשיב ולפעול את האנרגיה שהיא מניעה מבפנים..:
גל ענק של אהבה. אורגזמה .. שהיא האישור והרשות מהנשמה להשפיע. להופיע. להראות או להשמיע את קולך.

עכשיו זה זמן טוב לעצור לרגע, ולענות על כמה מהשאלות האלה:

* מה מרחיב את ליבי באהבה?
* איזו בחירה פותחת את הגוף שלי להיות עונג?
* מה מאפשר לי להינמס בשדה הפוטנציאלים, ולאפשר לכל מה שאי פעם
חלמתי להגיע עד אלי?
* מה מעסיק אותי שעות, בלי שאני יכולה לפספס ולו דקה מהדבר הזה?
* מה גורם לי להרגיש שאני הכי חשובה?
נאהבת. מכובדת. מחובקת על ידי האמונה..?
* מה מפתח אותי מתוך השראה?
* מה היצירתיות הטבעית שלי בוחרת לעשות?
* אילו הייתי ילד או ילדה, מה היה הדבר הראשון שהייתי מתנפלת עליו
בהתלהבות היום בערב? או מחר בבוקר?
* מה מעורר את ליבי להעניק? אפילו בלי תמורה. רק כי זה כיף.
* מה הכי כיף לי בעולם לקבל כ”אור חוזר”. כאנרגיה שאני גם מעבירה דרכי
וגם מוזנת ממנה חזרה?
* מה הדבר שאם מישהו היה מציע לי, הייתי מוכנה לשלם עליו זמן. אנרגיה.
שפע של כסף. ועדיין להרגיש מלאה בכל הטוב שיש בעולם?
כי זה כ ל כך שווה לי את ההשקעה.

האמת היא שהקשבה כזאת, היא אמנות מתפתחת.
שתקשורת יומיומית לשותפה המהפנטת הזאת, היא ייצר אלוהי טהור ומזוכך, שרובנו מפחדים לפתח בו אמון אמיתי.

כמה פעמים במסע חיי סטיתי מדרכי המוחשית.. זו שעושה אותי הכי מאושרת. ניחוחה.
מוצפת באורות וחסדים של שקט ושפע אינסופי.

בכל אותן פעמים.. שמתי אותי בצד. ואיזשהו ייצר חיצוני לי במקום ראשון.
כמובן שהתוצאה הייתה – מאמץ. פחד. מתח. לחץ.
עוצמה חסרת איזון. עודף משימות אל מול הבחירה לחיות בנחת.
או חוסר מעש אל מול הבחירה והבקשה לפעול במרץ, ובמלוא הקצב הראוי.

בכל יום שעובר, אני מתמסרת עוד ועוד ללפתח את שדה האמון והאמונה.
עד כדי כך… שהאהבה בכבודה ובליבה מלמדת אותי.
במה לבחור. כך שהאור העמוק והענוג ביותר יוביל אותי בכל החלטה.
שהשפע יזרום מרמת הנשמה בחופש אנרגטי אמיתי.

ושאני אשאר במרכז פתוח ואוהב תוך כדי הדרך. לא משנה במה אני עוסקת.
ממש כמו שאני עושה אהבה עם אהוב ליבי.
כך.. האנרגיה הזאת מלמדת אותי לחיות, לפעול ולבחור בדרכי.

וכשאני אוהבת אותי ככה..
אז כל העולם כולו אוהב אותי ובוחר בי.
והרמוניה מתפשטת בחיי –
בין אם זה זמן של ישיבה על שפת הנחל.
לבין אם הליכה מהירה בעיר סואנת. או נסיעה בכביש מהיר.

אני האחדות שבי. וכל העולם כולו רוקד ומתענג איתי.
וכך קורה.

אחרי שלוש שנים בלי בית פיזי משלי. בלי לשלם שקל על מגורים. בוידאו הזה אני מספרת על אתגרי המסע שחוויתי. על ההנאות מהדרך. על ההחלטות שהביאו אותי לצעד הקיצוני והמופרע הזה, שבחיים לא חשבתי שאעשה.
איך הסתדרתי עם כסף, ומה השאיפה שלי בחזרה לחיים חדשים?
איך שחרור המסגרות איפשר לי לגלות עוצמות אדירות. אמונה בלתי מתפשרת. ובית אמיתי.. כזה שתמיד הולך איתי באשר אני.

מקווה ומאמינה שבקרוב ייצא לי לחשוף יותר.. קרוב יותר. עמוק יותר. ואינטימי יותר. להביא את הלב שלי.. בהרצאה על הגילויים מהתדר החוויתי והיצירתי שגיליתי בתוכי. ועל העוצמה שמתאפשרת כשמשחררים שליטה ומרפים אל החיים באהבה.

מאי 2018. אמצע הלילה בכינרת. התכנסות ה-Cosmic Lovers. אחרי התחממות לצד המדורה, אני מרגישה שחייבת לטבול במים. אבל קררר. כל כך קר… עומדת עירומה על שפת האגם. עושה צעדים ראשונים פנימה. נכנסת עד המותניים .. ומרגישה שפשוט לא יכולה להמשיך. קופאת. אבל חייבת.. חייבת לטבול! ואז קולטת שלבד אין סיכוי שאעשה את זה. אבל לילה.. כולם ישנים. מי שלא.. בסדנאות.
באותו רגע רואה, את עצמי בעיניי רוחי הופכת לתמנון עם שמונה ידיים.

כלומר עוד שש ידיים, כולן פרושות לצדדים נוספות לי.
ואני.. מרימה את העיניים לשמיים שחורים זרועי כוכבים, ובכל כוחי מבקשת עזרה. בלי לדעת מאין היא תגיע ואיך.

תוך דקה מרגישה יד (אנרגטית, אבל הייתה מ א ו ד מוחשית באותו רגע) תופסת יד אחת שלי מכיוון אחד. יד שניה מתווספת אליה מכיוון אחר.
פתאום ברור לי שאני לא לבד.. נושמת לרגע לרווחה. אבל עדיין לא מצליחה לזוז. עומדת קפואה במקום. רועדת מקור.

“עוד… אני צריכה עוד” אומרת ספק בהיסוס (האם יש משהו בעולם, שיכול להכניס אותי למים קפואים עכשיו..?)
ספק באמונה (כבר היו לי נצחונות גדולים מזה בחיים 😉 ) .

באותו רגע, יד שלישית לוקחת עוד זרוע של התמנון שאני (אם קיבלתי כל כך הרבה ידיים, כנראה שהרבה מלאכה לפניי 😊).
כאן אני כבר מתחילה, בצעדים מהוססים, לזוז קדימה לכיוון המים. אבל שוב קופאת במקום די מהר.

אבל אז.. מגיעה היד הרביעית.

ואני יכולה להישבע שברגע אחד אני מתמלאת בכוחות נפש עצומים. מפסיקה להרגיש את הקור לחלוטין (!)
ובתנועה מהירה צוללת פנימה גוף מלא.

כל המתח והדחיסות שהייתה בי מתפוגגת. טובעת. נשארת במים.
ואני…

מבינה שזה השיעור של החיים שלי.

מצד אחד ילדה שגידלה את עצמה.
חופשיה אינסופית, אך עם פחד כל כך גדול להלך בעולם הזה.
ויחד עם זאת, עם שירות כל כך עמוק. והתמסרות טוטאלית לדרך בלתי נתפסת.
דרך שאין בה פשרות לא משנה מה

(בחיי שניסיתי לוותר כמה וכמה פעמים בחיים, כל פעם.. מופיע איזה תמנון. נמר. חבר. אש פנימית מתלקחת. או משהו מסתורי אחר, שמזכיר לי מי אני. מאין באתי. ולמה לכל הרוחות אין לי דרך חזרה. גם אם נדמה לי שיש לי איזו בחירה פה בעולם הזה, מלבד לבחור בעצמי, או להישאר לבד- בודדה ונטושה, בלעדיי).

אז אותה ילדה. אישה. אלה.
מבקשת בית באדמה.. בלי פשרה. עם אהובים ואהובות,
שלא רק ארבע ידיים אוכל לקבל מהם.
אלא גם 1245 אם צריך.
וגם כמה מאות. אלפים. או מיליונים.

כי כ כ ה אני אוהבת, וזאת מידת ההתמסרות שאני רוצה בחזרה.
אין פשרה. אין. כי קולה של האהבה מדבר בי.

ועכשיו רק נשאר לי לקבל אומץ.
את שאריתו שהשארתי במים האלה באותה התקופה.
כי מאז קיבלתי עזרה.. חצי כוח כזה.
כמה שהעזתי לבקש והסכמתי לקבל.

ובאמת שרק עם ארבע ידיים שמחזיקות אותי, לפחות..
אני יכולה לעשות את מה שבאתי לעשות בעולם הזה באמת.
ככה לפחות אני מרגישה בזה הרגע.

אז אלוהימ(ה). אני מזמינה מעצמי ומהיקום כולו,
את האומץ לקבל, לבקש. להתמסר. להיכנע ולהסכים.
לכל מה שזה. ולכמה מי ומה שנועדו ללכת איתי באותו הרגע.
באותה הדרך.

גם אם נדמה לי שזה מופרך. הזוי. לא אפשרי. לא הגיוני.
הפוך ממה שהראש שלי מספר לי.
וכל ורסיה אחרת של “ניסים גלויים” בתוך החיים.
באהבה. ברכות. בהינמסות טבעית אל תוך ידיה של האהבה.
בעונג. וברגישות.
ויחד עם זאת, במלוא העוצמה שהנשמה שלי מבקשת בכל רגע.
את כל השאר.. באמת שכבר מיציתי, תודה.

ואתם פה.. עדים איתי. וכך קורה. מיד.

* התמונה מההתכנסות (בשעות היום, לפני שהפכתי לתמנון 😉 )
צולמה בסדנה מדהימה של צילום בעירום, שכישפו שני המהממים האלה.
תודה 🧚‍♀️
Radhika Gaya Gilad Heller

אחרי חודשיים של שקט יחסי, אתמול הרגיש לי להפעיל את מצלמת הוידאו ולשיר. אין לי מושג מה בדיוק קרה במרחב הזה .. רק שבשבריר שניה הבית התמלא באהבה. חוויתי חוויה עוצמתית ומרפאה. שבעיצומה חלק מהלב שלי ששנים חיכיתי לו, חזר אלי בחזרה. ראיתי אותו מונח במקומו בהתרגשות גדולה.

שירת כוהנות עתיקה היישר מהמקדשים, בדרך אליכם לשנת 2019 (זמן ומקום הוא רק אשליה 😉). מוזמנים ומוזמנות להפעיל רמקולים, לעצום עיניים ולהתכוונן לקבלת עזרה, ריפוי וכוונה מהתדר המפואר הזה.

לפעמים נדמה לי שכמות האהבה שמבקשת לעבור דרכי, גדולה פי מיליונים ממני. ואני כל כולי מתכווצת ומחפשת. שואלת ו”מנהלת”. עד שנזכרת… שאם בכאלה כמויות היא הגיעה אלי. אז נראה שהמבנה הישן שלי כבר לא יכול “להחזיק” אותה. שהוא בכלל לא מתאים לגודל האמיתי שלי. כאילו בכוח ניסיתי להיכנס לחליפה, בכמה מידות קטנה ממני מלכתחילה.

אז כשהתפרים נקרעים, ואני כמעט ולא נושמת… זהו הרגע שבו אני פוקחת עיניים. ומאפשרת לזכוכית הדקה שעטפה את ההילה שלי להתנפץ לרסיסים.

הרגע שבו אני מתפשטת, ומאפשרת לאהבה שאני לצאת מהגבולות המדומיינים ששמתי לי, כדי לשמור עלי מלהביע … משהו, שאין לי מושג לאן או איך הוא ירצה לצאת.