קטגוריה: יוליה אור לב – השראה לחיים מתוך עוצמה

מנוחה .. זה לא כשכל היום יושבים ולא עושים כלום. או נמצאים בחופש.
מנוחה זאת הזכות הגדולה להרגיש ולדעת עמוק בבטן ובלב (ועם גיבוי מלא של הראש) שאין יותר לאן להגיע. שאני כאן. והכל מושלם. הרגע הבא ידאג לעצמו, תודה על הדאגה.

מנוחה זה לדעת שלא משנה כמה חוסר מושלמות יש בי. ברור לי שאני לא צריכה לשנות דבר. לא ״להתפתח״. ולא ללכת לעוד טיפול או סדנה. שאין גרסה יותר מושלמת שלי אי שם בעתיד. אני נהנית ממני ככה. ממש כמו שאני. עם כל השריטות בלב והפאקים באריזה.

קצת פרופורציות לעומת מי שהייתי לפני חצי שנה. שנתיים. 12 שנים.
ואללה .. ממש קטע. מסתבר שאני תמיד בהתפתחות. תמיד בשינוי. תמיד בתנועה.
גם בלי ״לעבוד על עצמי״. גם בלי להיות בתכנית שיפור פנימי עם מנוי שנתי, מתחדש אוטומטית לכל החיים.

תכלס, בשבילי מנוחה .. זה להסכים להיכנע. להגיד ״הנה אני..ככה מספיק טוב״. ולהירגע אל תוך תנועה טבעית. זורמת.
לפעמים חסרת צורה של יצירה.

שרק בזכות זה שהתפטרתי מכל התפקידים שבהם החזקתי, ביניהם ״להיות יותר טובה״.
אותה יצירה מיוחלת נובעת דרכי מעצמה. מאפשרת לי להעיז אפילו מעבר למה שציפיתי. להתפתח לכיוונים חדשים שעליהם לא חשבתי.

כאלה שהגעתי אליהם במפתיע, רק בזכות זה שחתכתי מחיי כל מחויבות שפגעה בשקט הפנימי ובתחושת האושר הטבעי שלי.
ובחרתי באופן רדיקלי ומוחלט בהנאה.
גם כשעל פניו הרגשתי בכי רע..

הכרזתי בפני עצמי ובפני הבריאה שמהיום החיים שלי הופכים לחגיגה. להתגלמות של אהבה מענגת ומהנה. וכך קרה.

•

מזמינה אותך למצוא דבר אחד (אפילו קטן) שאם היית משנה ביום יום שלך,
היית חווה יותר הנאה בחיים.
מה יתמוך בך לעשות את השינוי?
מיהו האדם או מיהם האנשים שיכולים לעזור לך בזה?
הרימי לפחות לאחד מהם טלפון מחר על הבוקר ובקשי תמיכה.

חזור על כל אלה, רק הפעם בהקשר לעסק. מהו הדבר שאילו היית משנה בעשיה השוטפת, היית חווה יותר הנאה ביום העבודה?
מי יתמוך בך ל….
.
.
כבר מעכשיו מכינים את הקרקע לחזרה לשגרה. כי כשנחים ונהנים ברגיל, אין כבר ציפיה חסרת סבלנות לחופשה הבאה.

יש רגע כזה שבו את מתעוררת בבוקר. ומבינה בעומקיי עומקייך שהגעת. שהשקט כבר כאן. שהתגשמות חלומותייך היא האהבה שאת. עמוק בתוכך.. בלי שום ציפיות, יעדים או מטרות, שנועדו לספק איזה צורך או רעב פנימי. כי הוא מוכל, מוגן ומוזן.
שאין יותר זמן לבזבז על מטרות משניות. או רצונות מתחלפים.
זה הרגע שבו את במנוחה פנימית כזאת, שאינה תלויה בדבר. במי שהיית או במי שתהפכי להיות. וזה הרגע שבו את נותנת לעצמך את הרשות להתפנק. לקבל. להתמלא מעצם היותך.

מה שרק גורם לך להרגיש יותר ראויה ואהובה.
ורק מאשר לך, שהדרך שבה הלכת עד היום, הייתה לך נכונה.
גם אם נדמה לך שחצית אוקיינוס ונשארת בלי כוחות.
גם אם שמעת אנשים אומרים לך שאת לא מדויקת או לא רואה. או לא יודעת.
גם אם את עצמך ביקרת אותך. וציפית ממך להיות אישה אחרת.
גדולה יותר. מוצלחת יותר. מרוויחה יותר.
בעלת ערך עצמי זה או אחר.
עם שאיפות או רצונות אלו או אחרים.

את הגעת. בזכותך.
בזכות מי שהיית.
בזכות כאבייך ופחדייך. בזכות זה שרעדת והתנגדת.
וצרחת את נשמתך.
וכאבת ושרת לאלוהים.
ופינית מקום לך.. לכל כולך לאהוב. ולהיות נאהבת.
ומשם נולד הכוח הכי גדול שבתוכך.
מאוחד עם כוחות הבריאה.
הפעם בלי בריחה.
בלי הסתרה. בלי נטישה.
ירדת מנכסייך כדי לקבל אהבה ואדמה.
רק שנכסייך רק עלו וגדלו.
שמרו להם עליך.
כדי שאת תהיי במנוחה כשהשפע שציפית ודמיינת וקיווית,
יגיע אחרת.

לעיתים בזבזת את עוצמתך הרגישה על מאמצי על.
לזכות בהכרה. בתחושת ערך עצמי וידיעה שאת ראויה.
לעיתים ברחת מקולותייך הפנימיים הפגועים,
שביקשו שתהיי אחרת.
לעיתים אטמת את אוזנייך כדי לא לשמוע את זעקת ליבך.

אבל שום דבר. אף אחד ואפילו לא את.
לא יכולים לעצור את גלי האהבה.
העונג היצירתי. והגל הגועש של הרגע הזה..
שבו את מתעוררת במיטתך,
גם אם היא זמנית.
ומרגישה ראויה לאהוב אותך כמו שאת.
משם נולדת פעימה של יצירה.
ומשם את משמיעה את ליבך ואת קולך.
בשירה. בנגינה. באמירה חסרת פשרה.
שם את את.
ואת אהובה כי נתת לעצמך את הרשות להיות ולהיראות.
ואין אדמה שתעמוד בצעדייך ולא תרעד.
ואין מי שיוכל להתעלם מקולך.
כשרק תעבור בך אותה האשמה שבה אחזת עד היום.
ואותה בושה שחסמה את תפילתך.
ותגידי הנה אני כאן.
הינני.
ושער אחד נסגר. ואחר נפתח.

יש רגע כזה שבו את מתעוררת בבוקר. ומבינה בעומקיי עומקייך שהגעת. שהשקט כבר כאן. שהתגשמות חלומותייך היא האהבה שאת. עמוק בתוכך.. בלי שום ציפיות, יעדים או מטרות, שנועדו לספק איזה צורך או רעב פנימי. כי הוא מוכל, מוגן ומוזן.

שאין יותר זמן לבזבז על מטרות משניות. או רצונות מתחלפים.
זה הרגע שבו את במנוחה פנימית כזאת, שאינה תלויה בדבר. במי שהיית או במי שתהפכי להיות. וזה הרגע שבו את נותנת לעצמך את הרשות להתפנק. לקבל. להתמלא מעצם היותך.

מה שרק גורם לך להרגיש יותר ראויה ואהובה.
ורק מאשר לך, שהדרך שבה הלכת עד היום, הייתה לך נכונה.

גם אם נדמה לך שחצית אוקיינוס ונשארת בלי כוחות.
גם אם שמעת אנשים אומרים לך שאת לא מדויקת או לא רואה. או לא יודעת.
גם אם את עצמך ביקרת אותך. וציפית ממך להיות אישה אחרת.

גדולה יותר. מוצלחת יותר. מרוויחה יותר.
בעלת ערך עצמי זה או אחר.
עם שאיפות או רצונות אלו או אחרים.

את הגעת. בזכותך.
בזכות מי שהיית.
בזכות כאבייך ופחדייך. בזכות זה שרעדת והתנגדת.
וצרחת את נשמתך.
וכאבת ושרת לאלוהים.

ופינית מקום לך.. לכל כולך לאהוב. ולהיות נאהבת.
ומשם נולד הכוח הכי גדול שבתוכך.
מאוחד עם כוחות הבריאה.

הפעם בלי בריחה.
בלי הסתרה. בלי נטישה.

ירדת מנכסייך כדי לקבל אהבה ואדמה.
רק שנכסייך רק עלו וגדלו.
שמרו להם עליך.
כדי שאת תהיי במנוחה כשהשפע שציפית ודמיינת וקיווית,
יגיע אחרת.

לעיתים בזבזת את עוצמתך הרגישה על מאמצי על.
לזכות בהכרה. בתחושת ערך עצמי וידיעה שאת ראויה.

לעיתים ברחת מקולותייך הפנימיים הפגועים,
שביקשו שתהיי אחרת.

לעיתים אטמת את אוזנייך כדי לא לשמוע את זעקת ליבך.

אבל שום דבר. אף אחד ואפילו לא את.
לא יכולים לעצור את גלי האהבה.
העונג היצירתי. והגל הגועש של הרגע הזה..
שבו את מתעוררת במיטתך,
גם אם היא זמנית.

ומרגישה ראויה לאהוב אותך כמו שאת.

משם נולדת פעימה של יצירה.
ומשם את משמיעה את ליבך ואת קולך.

בשירה. בנגינה. באמירה חסרת פשרה.

שם את את.
ואת אהובה כי נתת לעצמך את הרשות להיות ולהיראות.
ואין אדמה שתעמוד בצעדייך ולא תרעד.

ואין מי שיוכל להתעלם מקולך.
כשרק תעבור בך אותה האשמה שבה אחזת עד היום.
ואותה בושה שחסמה את תפילתך.

ותגידי הנה אני כאן.
הינני.

ושער אחד נסגר. ואחר נפתח.

כשלמד בבית הספר לאמנות, פיתח פיל האנסן רעד בלתי נשלט בידו, שמנע ממנו ליצור בטכניקת הנקודות שכה אהב. בתקופה הראשונה, המגבלה שיתקה אותו וגרמה לו לעזוב את חלום חייו, להיות אמן.
אחרי שנים עגומות ונטולות יצירה, יום אחד הוא פשוט לא היה מסוגל יותר.
זה היה הרגע בו דחף פנימי חזק, בתוספת עצה אחת מצוינת, החזירו אותו ליצור ממקום חדש.

במקום לתת לרעד ביד לעצור אותו, הוא החליט לאמץ אותו ולהשתמש בו.
“התסכלות על מגבלות כמקור ליצירתיות שינתה את מסלול חיי” אומר האנסן בהרצאה.
סיכוי גבוה שהתוצאה תגרום לך להישאר בפה פעור.

אני באופן אישי כל כך מאמינה בלהפוך מגבלות ואתגרים ליתרונות. ליצירות. להשראה לאחרים.
וחיה ככה בעצמי.
מתרגשת לחלוק איתך את הסרטון הזה, שכמות העוצמה והשראה שבו בלתי ניתנת לתיאור במילים.