כיף וכסף – תודעה בלתי מתפשרת ליצירת הכנסה פאסיבית וחיי שפע

בחודשים האחרונים החיים שלי נראו כאילו יצאו מגן עדן. השראה. כיף. יצירה. מוסיקה ושירה. חברים אהובים. אינסוף נסיעות וטבע. חיים של חודש על הנחל. זולות בים. חופים פראיים. אהובים. התרחבות של הלב. וקסם אינסופי שזרם ולא הפסיק..

הרבה כאב רגשי עלה וצף אל מול כל העונג והאושר הזה. וקיבל תמיכה הכלה ומקום, ממני ומחברים אהובים. היו ימים שהרגשתי שהגוף הפיזי והאנרגטי שלי מתמוסס ומתחלף בגוף חדש. אכלתי שפע של אוכל טעים ובריא ורזיתי לא מעט.
גן עדן, כבר אמרתי ?

אממא .. חיים כאלה לא מאפשרים לי, נכון להיום, להכניס מספיק כסף. לא כי אין דרכים. אלא כי טרם יצרתי לזה תשתית מתאימה. כזאת שמרגשת אותי, ומאפשרת לי את החופש הכלכלי שאני זקוקה לו כדי להתקיים בנוחות ובזרימה טבעית בתוך החיים.

זה, יחד עם החורף שמראה את אותותיות,
בתוספת התחושה שבא לי רגע להיות במקום אחד ולנוח.. החזירו אותי חזרה לעסק.
להסתכל לאן אני הולכת עכשיו?
ממה בא לי להרוויח כסף עכשיו?
האם העסק הקיים בכלל עדיין רלוונטי?
האם העשיה שלי יכולה להמשיך להתקיים כשאני ..
שרה, יוצרת ועושה דברים שכיף לי ואני אוהבת,
ומקדישה לזה *הרבה זמן* כמו שבא לי כרגע?

יותר שאלות היו ויש לי מתשובות.
התחלתי להקשיב לזה כבר לפני שנה בערך..
ההבדל הוא שעכשיו.. איך נאמר?
לא יורדים בתדר מגן עדן אינסופי, רק כדי לחזור לאיזו עשיה ולהרוויח ממנה כסף.
לא. בעולם מתוקן פשוט לא עושים את זה !

והרי לאחרונה השלתי ממני כל כך הרבה – אמונות. רעיונות.
קבעונות על מי ומה אני צריכה או אמורה להיות. ומה באתי לעשות בעולם.

והבנתי שיש נתיב אחר לגמרי.. שונה. נתיב שאני עדיין לא רואה,
אלא מפלרטטת איתו בתחושות. הוא נתיב אנרגטי מאוד!
כשאני בנתיב הזה, כמות אנרגית החיים שזורמת בגופי ומענגת אותי בכל רגע
היא עצומה.
כרגע אני מרגישה רצון וצורך להתרחב, כדי להתאזן אל תוך הערוץ הזה.
באמת אין לי מושג איך אני הולכת לעשות את זה.

דבר אחד ברור לי שעליו אני לא מתפשרת: תדר.
החגיגה הסוחפת והיצירתית שאני נמצאת בה הולכת להימשך!
להתעצם אפילו. מאוד.

וזו הכוונה שהצהרתי ליקום –
אני נהנית מהדרך כמו שלא נהניתי בחיים.
זה קל. טבעי ופשוט עבורי. זה כיף.
ואני מרוויחה מזה שפע של כסף.

חוזרת לאט לאט.. מקשיבה ומדייקת את הצעדים בדרך.
וכל הזמן מבחינה בשני דברים:

1. האם כיף לי עכשיו?
(אם לא, אז למה? ואיך אני יכולה לעשות שיהיה לי כיף?
מה לשנות? מה אני רוצה וצריכה?)

2. האם אני מחוברת לתדר העונג היצירתי ?
** כשאני מחוברת אליו נעים לי בגוף. אני חווה עונג שזורם בתוכי.
אני מתרגשת מהאוויר שאני נושמת. בא לי ליצור המון ואני מאוד יצירתית.
והעולם הוא קסם!

(ואם לא, איך אני מתחברת אליו בחזרה?)

מלאת סקרנות לגבי המשך המסע.
שיהיה בעונג!

חגיגה יצירתית – חיבור לילדיות באווירה יצירתית חופשיה

אני מפחדת ללמד את מה שבאתי ללמד. אני מפחדת כי אז תילקח ממני כל השליטה. וכבר לא תישאר לי ברירה אלא להתמסר באמת. כי המסר שלי עובר הלאה רק כשאני עד כדי כך רפויה .. משוחררת משליטה ומחוסרת הכרה תודעתית אישית… עד כי לא נותר לי קול משלי. ויחד עם זאת, זו הכי אני.
ועם זאת, אני לא מוותרת .. כי מעבר לפחד. מעבר לחומה. נותרת מתנה כל כך חשופה וגלויה לעולם. שאני כבר לא יודעת שאני עושה משהו או עובדת.
אני לא יודעת שאני עושה את זה.. כי אני פשוט נושמת את זה. כל כך פשוט זה. כל כך קל. וכל כך פרקטי.
וחוסך לי כל כך הרבה אנרגיה ומאמץ על ניסיון להסביר או להבין מי אני,
או מה אני עושה באמת.
זה מרגיש כמו סאטלה אלוהית. המוח שלי ריק. אני מרגישה לגמרי מפגרת.
לא מבינה כלום. באמת אם מישהו פונה אלי במצב התודעה האולטימטיבי שלי אין לי מה לומר.
אני בוהה בבן אדם כמו ילדה קטנה.
שם אני מגלה את החופש..
אותו חופש שנלקח ממני בתור ילדה. אותו אחד שבתקופה הנוכחית אני מחזירה לעצמי באהבה ענקית לחיים.

ההוויה הכי ראשונית. הכי פתוחה. גלויה. יצירתית. חיה. משחקת.

זו שהיא הכי מהותית לעשיה שמשוחררת ממאמץ.
זו שהכי מאפשרת לנו לשחק תוך כדי תנועה.
 
אותה אחת שיש עליה הרבה ענני אבק. אמונות מעייפות על מי שאנחנו ומה שאנחנו אמורים לעשות. או איך להיות. איך לדבר. איך להציג את עצמנו מול אנשים אחרים. איך רואים אותנו ומה זה אומר שאנחנו ככה או אחרת.
 
כל זה הולך ונעלם לנוכח העוצמה שמתגלה לנו,
כשאנחנו משחררים את החשיבה המיותרת ואת הקיבעונות ששמנו על עצמנו.
ומתחילים ליצור באמת.
ליצור בסטודיו לציור. ליצור בקול את השירים שבא לנו עליהם.
ליצור בריקוד. ליצור במכחול או ידיים שמציירות על גוף חשוף.
ליצור בכתיבה.
ליצור בעסק. ליצור בפרוייקטים של יזמות,
שלמראית עין הם רציניים ודורשים הרבה חשיבה או מאמץ.
ויחד עם זאת, כשאנחנו פועמים את הפעימה הזאת בנו שיודעת.
היא נחה. והיא עושה. היא פשוט עושה.
היא לא מתכננת. היא מזנקת כי כיף.
היא מתרגשת כמו ילדה. היא מרגישה את עצמה הכי הכי משוחררת ממאמץ,

כי למי יש זמן להתאמץ כשנהנים ?

זה. זה מה שאני מרגישה צורך ורצון ללמד.
את דחף היצירה הזאת שאין לה שליטה ואין לה מטרה מלבד ליהנות.
מלבד להגשים את המהות הזאת של החופש הבלתי מוגבל להיות מי שאנחנו באמת.
והיופי הוא שהדרך היחידה ללמד את זה.
זה להיות זה.
ולאפשר לאחרים להיות מי שהם עצמם. לעוף על עצמם.
לבטא את עצמם.
בזמן האחרון אני נחה אל תוך המקום הזה,
ונהנית כמו שלא נהניתי בחיים.
מעבר לזה שאני יודעת, שזה אפילו לא הקצה של ההתחלה.
שיהיה כיף פי אלף מעכשיו, ככל שאלך את הדרך.
וזה לא בהכרח אומר שלא יהיה אתגר.
רק שאני אעמוד מולו, אדפוק צעדי ריקוד של נסיכה,

ואשלח אותו לשחרר את עצמו באיזו יצירה,
במקום לבלבל לי ת’מוח.

מוזמנים להצטרף לחגיגה היצירתית ביחד.
אם מדליק אתכם, הירשמו לקהילה
(בסרגל למעלה בצד שמאל).

Take Me In! כן לחיים

כל החיים האמנתי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה בכל רגע. בכל פעם שמישהו רק ניסה להגביל אותי, בין אם במילים לבין אם במעשים, הוא או היא פגשו שאגת לביאה.
בעומק אני חיית פרא בלתי מרוסנת. אי אפשר להוביל אותי, אלא אם כן אני מרפה ומתמסרת באמת.

אבל איפשהו לאורך הדרך האמון שלי הלך לאיבוד. במקומות מאוד כואבים שם נלקחה ממני זכות הבחירה, עוד כילדה. קולי הושתק. עוצמתי התכווצה ולמדתי שאין לי בחירה באמת. ושכדאי שאלמד לרצות. אהיה טובה. שקטה. לא אעמוד על שלי.
לא אהיה מי שאני באמת.

ובמקום שבו הנתק הזה נוצר.. שבו נאלם קולי. שם הפסקתי להרפות. להתמסר כבר לא הייתה אופציה.. כי האמון שנלקח הוא הקול הבסיסי שאומר
“OK,
מותר לעזוב לרגע את ההובלה ולתת למישהו/משהו אחר לסחוף אותי להרפתקה שלא דמיינתי”.

מאז החיים רק מאתגרים אותי להחזיר לעצמי את הזכות והעונג שבהתמסרות. להחזיר את האמון.

ואני .. בתור אחת שאוהבת ריגושים והפתעות. לא חסכתי מעצמי את כל הקצוות האפשריים.
חייתי ביג טיים. עם ולמרות החרדה הקיומית שמתעוררת בשלב שבו אני עוזבת הכל ומאפשרת לחיים להוביל, בלי לדעת לאן הם לוקחים.

אחד הדברים המעניינים .. זה שהנסיעה המטורפת הזאת מפגישה אותי עם הכיווץ הכי גדול, לצד האורגזמה הקוסמית האלוהית .. גם בעשיה שלי.

לאורך שנים אני קופצת ראש למים לא מוכרים. לא ברורים. כאלה שאין לי מה לנסות לשחות בהם בכלל אם אני לא נותנת אמון מלא, אומרת כן מוחלט לאלוהים ולהדרכה הפנימית שלי.
אלוהים כמה שזה מפחיד!
מדובר כאן בחיים של אנשים for gods sake.
אלוהים .. הוכיח-ה לי מעל ומעבר שהוא-היא סומכ-ת עלי יותר ממני

אז הנה הגיע פרק חדש במסע הזה.
ומשהו אומר לי שהוא הולך להיות מפתיע ומדויק מתמיד.

אני פורשת ידיים וכנפיים לצדדים ואומרת ״כן״ מלא ומוחלט גם לחיים, גם לעצמי וגם לאלוהים ולהדרכה שלי.

אחרי השנה האחרונה שבה הכל היה מדהים, כיף ומאתגר (לטובה) יותר מתמיד.. אני מרגישה שעברתי את ההכשרה של הלייף. וכן, גם למדתי לסמוך על עצמי כמו שלא דמיינתי שאפשר.

אז מי ומה ששומעים שם למעלה, למטה ובצדדים
Take me in !
אני מוכנה לחיים החדשים שלי.
מוכנה לתת ולקבל מעל ומעבר למה שהסכמתי אי פעם.
ואני מוכנה להתמזג ולהתחבר בכל החלקים (הלפעמים פאקינג מנוגדים שלי) ליחידה אחת. לראש חץ בוער ויציב שיודע לאן ומתי הוא הולך. גם בלי לדעת את זה בשום חלק שכלי או הגיוני.

החיים שלי חסרי כל הגיון ברור.
הדבר היחיד שמניע אותם היא תשוקה !
תשוקה אלוהית שמחוברת לנשמה.
עליה אני סומכת. אני יודעת שהיא יודעת מה היא עושה.
זו היא מהותי. והיא אינה טועה.

תודה על הזכות להיות מי שאני.
להלך על פני האדמה בזמנים מיוחדים אלה.
ולהיות עדה ליצירת העולם הזה מחדש.

מבטיחה להשמיע עוד בקרוב

להתענג על השזיף – הקשבה להנאת הגוף בקבלת החלטות

יוליה אור לב -יצירה ויצירתיות הבוקר התעוררתי וחשבתי לעצמי… מה בא לי לאכול. גלגלתי כל מיני רעיונות בראש. פתחתי את המקרר. הוצאתי החוצה גבינת פטה והנחתי על השיש. שניה אחרי היד שלי הוציאה שני שזיפים. מצאתי את עצמי אוכלת אותם בתאווה. ופשוט מתענגת על הטעם.

ובעוד אני מסתכלת על הגבינה שעל השיש ולא מבינה מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשהוצאתי אותה.. עבר לי בראש התהליך שאני עוברת לאחרונה בעסק. שבו אני הולכת ללמד משהו חדש. לדייק את כל העשיה ממקום פנימי, עמוק וטבעי יותר מאי פעם. אני הולכת להיות מי שאני ! את זה אני יודעת.

ובאותו רגע קלטתי כמה גאוני זה.. הראש שלי חשב מה בא לי. והעלה רעיון – לאכול גבינה. בעוד הגוף כבר ידע מזמן מה אני רוצה. רק שזה לא עלה לי בתודעה.
האמת שאני בדרך כלל לא אוכלת שזיפים. מעדיפה פירות אחרים. אבל אלה ספציפית היום היו… המממ. רכים ובשלים ובדיוק לטעמי. אבל איך הייתי יודעת את זה אילולא הייתי טועמת? אילולא הייתי הולכת מתוך דחף פנימי אדיר ופשוט אוכלת? בלי לחשוב. בלי בכלל לדעת.

וככה ממש אני רוצה ללמוד את העשיה החדשה שלי. כי וואלה.. השתניתי השנה עד כדי כך.. שאני כבר באמת בקושי מכירה אותי. למען האמת.. מעולם לא הכרתי את מי שאני באמת. מתוך הסדנאות שלי, שהעברתי לאורך שנים ב”גלגול הקודם”, למדתי מי אני בתור מנחה. מה אני הולכת ללמד הלאה והכל. ולאחרונה זה כבר ישב אצלי די יצירתי, יציב ומסודר בראש. בתכנון כזה מאורגן יותר ממה שהייתי מתוכננת אי פעם.

ופתאום קלטתי .. לאן אני הולכת? הרי אין לי באמת מושג.
אני רוצה שהיצירה הבאה שלי תצא ממני כמו אורגזמה.
ומי בכלל יודע לתכנן אורגזמה, תגידו לי אתם?

באמת שחוויתי אינספור אורגזמות בחיים (ברוך השם 🙂 ). אף לא אחת לא ידעתי לתכנן מראש. אף לא אחת לא ידעתי מתי ואיך היא תנבע.

עכשיו, אתן מכירות את זה שאנחנו מנסות לייצר אחת? בכוח קצת?
כזה.. יאללה כבר! בא לי לגמור! אני ממש רוצה! ימינה. שמאלה.. למטה למעלה. נו … אוווף. זה לא יוצא. טוב, יאללה מהתחלה ! 🙂

ככה נראים רוב העסקים שלנו. כמו גם חיי מין של הרבה אנשים שלא למדו להיות. לנשום. לשכוח מהפאקינג אורגזמה הזאת ופשוט ליהנות.
לשכוח מהציפיה. מהניסיון להיות שם. ולנוח אל תוך הרגע. להרפות משליטה. להרפות מניסיון להתאים את עצמנו, ולשנות מקצבים ולתכנן כל תנועה.

אלא פשוט ל י ה נ ו ת !! כמה פשוט. ככה כולנו מפספסים את זה.

את זה אני הולכת ללמוד. ואת זה אני הולכת ללמד (לא את החלק של המין והאינטימיות .. את החלק של היצירה והעשיה מתוך מקום כזה).
אבל מתוך ההוויה. מתוך השטח. מתוך זה שאני חיה שם ומשוחררת במרחב הזה עד כדי כך…
שאני רק נכנסת לחדר וכולם כבר יודעים את זה – איך להיות ככה באמת. כי אני עצמי משדרת את זה עד כדי כך. שכבר לא נשאר לי מה ללמד. אלא פשוט להיות ככה – מי שאני. ולעורר השראה באנשים שרוצים להיות שם.
להזכיר להם להרפות. פשוט להיות. פשוט לנוח. ולתת לדרך להוביל אותם אל המטרה. מתוך הנאה. מתוך עונג. מתוך התשוקה וההשראה של הנשמה.

וכך.. הסכמתי סוף סוף להיכנע. להנמיך ציפיות. להוריד דד ליינים.
להוריד את כל התכנונים שעשיתי. לשנות את האתר שלי אם צריך.
ופשוט לתעד את המסע היצירתי והייצרי הזה בבלוג (שכבר פתחתי מבעוד מועד, מבלי לדעת מה יהיה שם כמובן).

וגם הסכמתי לעשות סדנה בפרדס חנה, שהיא שונה מכל הציפיות והתכנונים שלי מעצמי. והיא ממוקדת למהות שלי. אבל לא למה שתכננתי לעשות וללמד.
ופאק איט ! שיהיה בהנאה 😉

נשארת עירומה – שחרור שליטה בעסק

הערב אני נשארת עירומה. נכנעתי. הסכמתי להתמסר באמת. לשחרר את המיקוד העסקי שחשבתי עליו כל השנים האלה. ולתת את מה שאני באמת.
פשוט להרפות לגמרי משליטה. ולאפשר לאנרגיה המינית והיצירתית לעבור דרכי. לנבוע מתוכי.
ולדייק אותי בעשיה החדשה שלי.
לדייק את שם העסק החדש שלי.
לדייק את התשוקה שלי. לדייק אותי מהיסוד הכי עמוק של מהותי.

כמה שזה מפחיד, ככה זה משחרר. כי אין לי כבר אחריות על התוצאה.
זה הכל בידיים של האהבה עצמה שמובילה אותי.
מהרגע הזה לא נותר לי לעשות דבר, אלא להיות אני עצמי.
לתת את כל כולי לאנשים. כפי שאני.

הרבה פחד וכאב יעבור בתוכי בדרך. את זה אני יודעת. כי ככה זה כשנותנים את הלב והנשמה שלנו לעולם. זה מעלה דברים.
ובכל מקרה.. אני איתי. אני ממילא פוגשת את כל הדברים האלה בתוכי.
אני בין כה וכה מרגישה. בין כה וכה נוגעת בכאבים ובכעסים הישנים שמתפרקים ונשטפים בזרם האהבה.

בין כה וכה ואני פוגשת את הפחד להיות מי שאני מול אנשים.
אז אם כבר.. למה לא פה ביחד?

אני מרגישה שהמסע הזה יוליד עסק חדש. עשיה חדשה לגמרי שתיזכר לדורות.
אני יודעת שהולכת להיות לי השפעה רחבה. בדרך שאולי לא דמיינתי.
אני יודעת שזה הולך להיות משחק של יצירה חופשית ומשחררת מאג’נדה.

אני יודעת שאני הולכת להתמסר באמת לכל כך הרבה דברים שהיו רחוקים ממני בעברי.
ועם זה אני יוצאת לדרך.
עם אי הידיעה.

עם התשוקה הבוערת להתמסרות כזאת, שבה אין לי שליטה.
בא לי לעשות אהבה עם האנרגיה המינית והיצירתית שבתוכי.
בא לי לתת את האהבה הזאת לאנשים דרך כל ביטוי אפשרי שרוצה לעבור דרכי.
בא לי שזה יהיה גם על במות.
בא לי להיות בתקשורת. בא לי לייצר הד.
ולהרגיש בטוחה ועטופה בתוכי. בבית הפנימי שלי.

בא לי. ואני הולכת לעשות את זה. כי בא לי להגשים את היצירה שהיא אני.
בא לי לתת במה לכל הילדים הפנימיים שבתוכי.
לכל הילדות שרוצות לצרוח ולצחוק בתוכי.
לכל הגברים והנשים שמדברים מהבטן ומהלב שלי.
ועל במה.. אני מרגישה שזה יהיה הרבה יותר כיף מאשר בבית 😉

אז אני יוצאת לדרך. ומזמינה אתכם להישאר איתי. ולגלות ביחד לאן הדרך המטורפת והמענגת הזאת תיקח אותי.

מה שבטוח.. יהיה פה מעניין 🙂

חלון הזדמנויות – אמון והתמסרות בפתרון משברים ביזמות

יוליה אור לב - תשוקה יצירתיות

פורסם במקור באתר ב – 24.5.16:

מזה זמן רב אני מבקשת לעצמי שינוי. שינוי מהותי ורחב שמגיע מבפנים – בחיים ובעסק.
וכך בלילה חם אחד, בקיץ לפני כשנה, בזמן שהתארחתי אצל חברה בפרדס חנה, יצאתי למרפסת עם שמלה קלילה לגופי וטלפון ביד. וצללתי עם חבר לשיחה על העסק שלי.
הייתי אז במבוי סתום. כל מה שלא רציתי ידעתי. מה אני כן רוצה עדיין לא היה ברור.
התוצאה הייתה שלא זזתי. לא היה בא לי על כלום וכמעט ולא הכנסתי כסף.
גם לא הייתי מוכנה להתפשר על הדיוק שלי. על שום דבר בעצם.
ואז הוא אמר לי “תקשיבי.. את נתקעת על משהו. צאי מהקופסה. נסי משהו חדש.
אולי העסק הזה בכלל לא נכון לך..?”
ואני.. הקשבתי. התעצבנתי (!) ובטעות או לא בטעות בדיוק טרקתי את דלת ההזזה של המרפסת.
רק כדי לגלות שגם דלת הכניסה נעולה. מה שאומר שבעצם … ננעלתי בחוץ 🙂

אחת עשרה בלילה, הכל סביבי שקט. הסוללה שלי על 20% כבר מהבהבת באדום.
אני לובשת שמלת בית שלא משאירה מקום לדמיון.
עצבנית עוד מלפני, ומשועשעת מהסיטואציה כאחד ..
מתחילה לחשוב איך לכל הרוחות אני פותחת את הדלת??

להמשך קריאה … לחצו כאן