שינויים גדולים בצעדים קטנים – לפעול יום יום למען עתיד טוב יותר

תמיד זה בא ברגעים לא הכי צפויים עבורי.. אבל הרגיש לי נכון לשתף. מגיל 3 בערך אני עובדת ברמה הכי עמוקה דרך הדי.אן.אי שלי, בשיתוף פעולה מלא עם מה שקורה בעולם. במיוחד בהקשר לתקופה הנוכחית. עברתי חיים די משוגעים עם הדבר הזה, שמתגלה לעיניי ומקבל צורה בכל מקום כרגע. עם השנים, למדתי להנכיח את העבודה עם החוזה הנשמתי הרחב הזה דרך הנאה ועונג. למרות שמורכב הדבר.. כפי שאנחנו רואים.

בקרוב בעולמנו צפויים מהפכים מאוד רחבים. כשחלק ממה שאני רואה ומרגישה עמוק בפנים, זה שיפסקו בבת אחת – באופן מאוד מפתיע, חוזי הזנה של סבל.
ואיתם בהדרגה יתפוגגו – איומי החיסונים. החובה לעטות מסיכות. ובכלל כל ה”סימפטומים” האלה שהמציאו אנשים חולי שליטה. שמזינה אותם תודעה רחבה מיקומים אחרים. מתודעות זרות שברובן אינן אנושיות.
ובעיקר.. תהיה התעוררות בלתי ניתנת לתפיסה כרגע של בני אדם, בכדור הזה. בעולם כולו. בצורה שאף אחד מאיתנו, גם לא אני, לא יכולים בכלל לתפוס בשלב הנוכחי.

אחד הדברים שיתעוררו זה מגנטים מאוד עמוקים ועוצמתיים בגופים של אנשים, שמושכים אותנו לסביבה הכי נכונה לרצון הנשמה שלנו. מגנטים עוצמתיים שימשכו אלינו אנשים שיש לנו איתם הסכמים לעבור מימד. ולחוות חיים בתודעה חמה וחיה!

כזו שמפיצה לעולם מידעים פרקטיים, קונקרטיים, של איך ליצור מערכות חדשות כאן בעולם זה בכל התחומים?

ממש עוצמתי זה עומד להיות. וחלקנו כבר חווים ומרגישים את מה שעומד לבוא באופן לא מודע. לא סתם רבים מאיתנו סיימו קריירות. עסקים רבים נסגרו. רבים נוכחים בבית עם המשפחות שלהם. יש לכל האנשים האלה ידע נשמתי הרמוני ועמוק, שירצה לספר אחרת.
איך חיים פה ככה – שלכולנו יהיה טוב?
אני חייבת לציין שבהרבה מקרים, השראה שקשורה “בדיבור על העתיד” נחווית בתוכי כ”ידע מיותר”. מתוך מקום של “מה זה רלוונטי מה הולך להיות? הרי גם אף אחד.. גם לא המתקשר הכי מנוסה, לא יודע מה בדיוק יהיה בעתיד”. נחיה ונראה.
וזה הכל נכון. אף אחד לא יודע.
וזה הכי נכון ואמיתי בעיניי לחוות ולחיות ברגע הזה.
בו זמנית, מגיעים אלי מידעים מאוד משמעותיים שעוזרים מהרגע הזה.. מהצעד הזה שבו מורידים את הרגליים מהמיטה בכל בוקר. להתכוונן אחרת, ולחיות אחרת כדי ליצור מציאות מאושרת *לעכשיו*. וגם כזאת שמרשתת את האנשים הנכונים *להשראה חדשה*
לחיות בתדר שהולך *לכיוון מסויים*. חיים בדרך שמאפשרת שינוי מהותי ובר קיימא במציאות כולה. ומראה דרך אחרת שיוצרת הווה וגם עתיד טוב יותר.
לפעמים כדי לראות מה להוביל ולאן.. מראים לי הבזקים של מציאויות שמתגלות בי. שמתקיימות ברגע זה ממש ביקום. של אור כל כך גדול. והמון הרמוניה והטבה, גם בכל המתרחש כרגע.
אפשר לדבר על זה הרבה, אבל האמת היא ש”עתיד” זה דבר פלואידי. כי הוא משתנה בכל חלקיק שניה בהתאמה לבחירות שאנחנו עושים כרגע.
ולכן בעיניי, כל כך משמעותי לבחור בכל שניה. כי יש לנו חירות מלאה לעשות את זה.
בו זמנית, בכל רגע נתון, פתוחות עבורנו אפשרויות לטייל בין יקומים ומימדים שונים. בין מציאויות שונות. וככל שעובר הזמן .. להיות גם מאסטרים של דילוג בין מציאות למציאות. מתוך אותו תדר שקט ועמוק. ובו זמנית.. יודע להרעיד כשצריך.
רובנו מכירים לפחות חלקיק מזה בתוכנו. זהו ידע נשמתי קדום של נשמות רבות כאן בכדור. שרוצה להתגשם כרגע במציאות היומיומית.
אין לזה שום דבר גרנדיוזי שנדרש.. אלא בחירה עמוקה ללכת בנתיב הנשמתי שלנו. וזה בעצמו.. וואו. כל כך הרבה.
לדעת להסתנכרן עם ה”עצמי” שלנו, ולחיות יחד.. בלי להתבלבל בין הנתיב שלנו, לדרך של אחרים. ועם זאת ליצור משהו גדול מאיתנו כצוות. כשותפים לדרך.. זוהי הדרך היחידה שאני מכירה ליצור בעולם הזה איפוס טוטאלי של כל הכאוס המיותר.

ולאשר למשהו אחר להיכנס.

עולם שבו אנחנו בוראים במודע.. יוצרים במודע. ועם זאת יודעים להרפות ולשחרר שליטה, כדי לתת לאהבה להיכנס.
לאפשר לעונג עליון מהבורא להעביר דרכנו החוצה.
לאפשר לחיים להוביל דרך הלא נודע. ויחד עם זאת, להישאר בפוקוס.

וואו.. כמה למידה מרתקת, בכל כך הרבה תחומי חיים.

העולם הזה, הנוכחי מתפרק. מתנפץ לרסיסים. הכל נראה לעין. יש כל כך הרבה אפשרויות לפעול כרגע כדי לתמוך בשינוי המתהווה.
תודה שזכיתי לחיות פה כרגע. ולהיות חלק מהמימד הזה שבורא ורואה – כמה טוב עוד אפשרי לנו. על אף, למרות וגם בזכות הכל.. תודה שזה קורה כבר מעכשיו. בכל רגע ורגע.
שיהיה לנו שבוע אוהב ומחבק. תודה שגם אתם פה 🧡

שליטה מול זרימה – ללכת עם ה”כן” שלך עד הסוף

לחיות במשך שנים בתנועת “נוודות”, בלי בית קבוע.. ולעבור ממקום למקום באופן אינטנסיבי, עם רגישות שיא כמו שלי .. חידד ושיכלל לי את החיבור לחושים באופן פסיכי.
לאורך כארבע שנים, לא היה מקום שאליו נכנסתי, בין אם פיזי וממשי, לבין אם “מרחב צלילה” אנרגטי.. שלא ידעתי באופן עמוק מה נכון לי לעשות שם כרגע. לאן “מותר” ולאן “אסור” לי ללכת. לפי הקשבה לשדה האישי שלי. לתשוקה הפנימית. לידיעה של המרכז שלי. שם נמצאות כל התשובות שרק רציתי.
היום.. על אף ולמרות האירועים המטלטלים בארץ ובעולם, אני נהנית מהפירות. ופועלת בהתאמה לכל מה שלמדתי – מתוך חיבור אמיתי לעצמי. ולחיים הפועמים – עמוק בפנים.
במשך ארבע שנים מחיי גלשתי על “פיקים” גבוהים של ריגושים. במעברים רבים. בלי הרבה שליטה על המתרחש. עם המון חוסר וודאות. ויחד עם זאת, עם ה מ ו ן  ב ח י ר ה ופעולה תמידית מתוך עוצמה.
בזמן הזה למדתי לסמוך על עצמי באופן טוטאלי. חד משמעי. ובלתי מתפשר.. שגם אם אני נכנסת מתוך ידיעה פנימית, למה שלמישהו אחר נראה כמו “להבות”, אני אהיה בסדר.
באותה המידה, מרחב שעבור אחרים נחווה כרגוע ופסטורלי, עבורי יכול היה להרגיש עמוק בפנים כ”להבות”.
הסיבה הפשוטה היא שבראשון, הנראה למישהו אחר כ”לא הגיוני להיות פה בכלל! ולמה את נכנסת?” .. עבורי היו שם סודות, מטרות ומתנות מרתקים. ומעצם זה הלהיב אותי, והרגיש לי נכון להישאר.
בו זמנית.. יתכן וה”פרחים פרפרים והרמוניה”, פשוט לא היו המקום עבורי להיות בו באותו זמן. מה שבאופן טבעי, לא תאם את מידותיי. ולא את מעשה האהבה האמיתי שלי עם החיים.
ללכת “דוך אל תוך מטרות”.. יכול להיות באותה המידה מרחב שמעורר שאלות:
לאן לפנות? לאן ללכת? מה נכון לי כרגע?
אז האמת היא.. שהגוף והלב יודעים יופי.
אלה אנחנו שביטלנו במשך שנים רבות את העוצמה הפנימית. ושכחנו איך להקשיב לבערה הפנימית ! לצליל ה”וואו!!”.
לאור היופי. ואפילו למשיכה הבלתי מוסברת לכל מיני מקומות, שברור לנו עמוק בפנים ש”מקומנו פה!”.
עכשיו.. ברגע ששומעים קריאה פנימית, אפשר להתחיל להתווכח עם זה. והרבה פעמים כך גם אני עשיתי במסע שלי. ואפשר פשוט … ללכת למה שהנשמה שלנו מבקשת. נקודה. סוף פסוק.
איך יודעים? יודעים.
יודעים.. כמו שיודעים שציפור שרה בבוקר והשמש זורחת. ככה יודעים משיכה פלאית בלתי מוסברת לתחום מסויים. לאדם שהלב שלנו מפרפר איתו. למקום אחר. או .. להישארות הכי שקטה ושלווה ברגע הזה, בעוד העולם כולו מתבלגן. ודווקא פה.. למצוא אהבה עוצמתית לחיים.
הנקודה החשובה היא – ל ס מ ו ך במאה אחוז על החושים שלנו. אנחנו גאונים! חכמים. יוצרים עוצמתיים. חמים ואוהבים במסע של חלימה משותפת שמתגשמת פה. במימד האנושי. וואו! כמה מדהים.
וואו .. איזה אתגר הנשמות של כולנו בחרו לחיות כאן עכשיו ברגע הזה!
מבחינתי… כל “סגר” חיצוני הוא מימד של בחירה שנכנסתי אליו. כדי למצוא בו אמונה ואמת.
אז לפעמים אבחר “לזרום” עם המציאות הקיימת, ולקיים הנחיות קיצוניות שאינן תואמות את האמונה שלי.
ולפעמים, “באלגנטיות” אמשיך לחיות במסגרת המציאות האפשרית.. ממש כרצוני. ממש כבחירתי. ממש מתוך התשוקה והסמכות הפנימית שלי. כן, גם עכשיו.
לשחק בין האבנים. לדלג בין הלהבות. לעוף על חזון חיים חדש. להחיות את האמת שלי עוד ועוד עם שותפים לדרך, שמתאימים לי בול !!
וגם מיליוני אנשים .. לא יעצרו אותי ואותנו.
אתם יודעים למה? כי ענווה נמצאת בהקשבה. בחוסר ידיעה. ו*בהתמסרות לתשוקה ברגע הזה*. וברגע שאיני נאבקת בדבר. ואיני פועלת במלחמה או בהתנגדות.
אלא מתוך השראה והשפעה.. אז כל היקום כולו אוהב דרכי. חוגג דרכי. עושה דרכי אהבה. עושה לי נעיייים.

אני בוכה בו זמנית לפעמים, מזה שלאנשים יקרים מאוד קשה. ועושה הכל כמיטב יכולתי, בהתאמה לסמכות הנשמתית שלי, כדי להיטיב.

ויחד עם זאת, רק נאמנות אישית, טוטאלית ובלתי מתפשרת לבוראת שאני. לבוראת שבתוכי… ובשיתוף פעולה מלא ואוהב.. עם הבריות. נוצר משהו אחר שאני לא יכולה לצפות. וגם לא ללכת נגדו.
זוהי אהבה. ככה היא מובילה. ככה היא מבקשת, פורצת. רוצה !!! מי יגיד לה “לא” לאהבה שמקשיבה ומגשימה את רצונה??
אני מזמינה אותנו בסיטואציה המורכבת הזאת.. *לפתח כלי עוצמתי של הקשבה עמוקה*. עדינה. חמה ואוהבת.
יהירה? לא! יודעת? מאוד!
מאוד מאוד נחושה. מאוד מאוד מזוקקת. הקשבה כזאת שמוכנה לעצור, לנשום ולשהות.
הקשבה ששמה את האוזן על הלב. גם כשקשה. הקשבה שבלתי ניתן לחסום אותה או לעצור אותה.
כי היא ממשיכה ללכת את דרך הבורא. לא משנה מה קורה.
היא .. לוחשת בעדינות הנשמה. לפעמים צריך ממש “לדומם מנועים” ולהרפות לגמרי. ולפעמים.. ברחבת הריקודים. גם אם כרגע זה באמצע הסלון עם המשפחה 🙂 כל מה שרוצה להתגלות שם.. רועם בקול גדול !
בואו הבייתה. יש כאן נביעה של עוצמה.
לפעמים היא מוסתרת בשכבות שלא שלנו.. של אשמה עתיקה. פחד מבריאה של כל האור הגדול הזה פה. או כל מיני חלקים נסתרים אחרים.
בואו הבייתה! כי זה המקום היחיד שבו יש אותנו באמת.
לסמוך על העצמי. על הסמכות הפנימית.. ולפעול מתוכה, בלי פשרה .. זהו צו השעה.
את יודעת “מה”. אתה.. יודע “איך”. בואו סוף סוף נניח את קול הספקות בצד. ונרשה לעצמנו .. מרגע זה והלאה בחיינו – הכל!
תכלס, מי יודע אם נהיה פה מחר?
אולי זה היום האחרון שלנו ביקום הזה בתוך גוף?
לפעמים רק בשביל השאלה הזאת שווה לעצור ולשהות – אילו היה זה היום האחרון שלי בעולם.. היום. מה הייתי מעיזה לעשות? מי הייתי עכשיו? כאן. היום. בחיים האלה?
מהאיכויות והמעשים האלה.. בואו נמשיך לפעול ❤

“קומי וצאי”! “קומי וסעי!” – מה זה היה, המסע המרתק הזה?

“קומי וצאי”! “קומי וסעי!”. ההדרכות שלי העבירו אותי שנים של חניכות מטורפות למדי, שהכינו אותי לתקופה הזאת ממש. מה שמכונה בימינו “תקופת הקורונה” הוא למעשה תחילתו של עידן חדש באנושות, שמתחיל במלחמת העולם השלישית. עכשיו. חצי שנה אל תוכה.. אני יכולה באמת לדבר. ולומר שמצבנו בישראל משקף את תפקידנו – תחילתו וסופו של הטירוף העולמי הזה. לחלוטין. אחת ולתמיד *יבוא דווקא מפה* ישר-אל. אני כותבת את זה וצמרמורות וגופי.
מתחילת 2016 הוציאה אותי האינטואיציה מהבית שגרתי בו בגבעתיים.. אל תוך מסע “נוודות” שנמשך שנים. למראית עין ברובו חוויתי עונג אקסטטי. התפתחתי בקצב שיא. עברתי ממקום למקום מתוך קריאה פנימית לזוז .. כרגע. מעכשיו לעכשיו למקום אחר. שערי שמים נפתחו עבורי כמו יד אלוהים בכבודה ובעצמה שהייתה נוגעת בי ומזיזה. מארגנת הכל כדי שיהיה לי הכי קל ונעים. ללמוד את מה שעומד לקרות. כרגע.
במלחמת העולם השלישית, שהינה מלחמת תודעה.. היננו נדרשים להיות הכי אמיתיים, עוצמתיים ונוכחים במרכז הפנימי שלנו. לפעול מתוך סמכות פנימית טבעית.
ותקשיבו טוב לזה – להתנהג מתוך חיבור כל כך אמיתי וחם, אינטימי אפילו.. אחד מול השני.
למה? כי התרת “החוזה השכלי” בעולם ששלט במשך עידנים החלה כרגע בקצב שיא.
אנחנו נהנים מהרגע הזה רק כשמסכימים לבלות ב”עכשיו”, במה שקורה, אפילו בתקופה המשוגעת הזאת.. כשקרובים, כשאוהבים, כשמרגישים.. וכן, גם כשמאוהבים. כשעושים אהבה..
זה הכל מתיר את החוזה עתיק היומין של שליטה תודעתית. שפעם שלטה עלינו באמת. בלי כלים להכיל את עוצמת הנשמה שלנו. בלי יכולת לעשות איתה.. כלום בעצם. והיום – יש לנו כלים. אנחנו יכולים לבחור אחרת.
בחיי שהיו חודשים שההדרכות לימדו אותי איך לפעול במצבים, שרוב האנשים סביבי לא יבינו על מה בכלל אני מדברת.. וואו.. אם אתחיל לפרוש את הידע העמוק שלמדתי פיסה אחרי פיסה. פיזית, רגשית ואנרגטית. ולאחר מכן גם מנטלית וקונקרטית.. על המערכות המנהלות את העולם הזה.
על החוזים הקרמתיים והנשמתיים שמכינים אותנו לעתיד.
על מערכת הכסף. על השליטה שלה במערכות יחסים ביקום כולו. ועל עוד מלא מלא דברים.. שבחוויה שלי עדיף שלא אפתח כאן כרגע. כי זה עלול לזרוע בהלה וחרדה, שזה הדבר האחרון שאני רוצה.
מה שבטוח – “האילומינטי”, “הסדר העולמי החדש”, כל סוגי הכפיה הפוטנציאליים באדמה האנושית פה.. זה רק קצה הקצה של הקרחון. וככה ממש “בקטנה” לעומת מקור הדברים.
באמת שאנחנו כולנו פה משחקים את החוזה הנשמתי בגופים האלה. משחקים משחק ותו לא. מאיפה זה מתחיל ולמה? זה הרבה יותר עמוק ומעניין. ולמעשה .. הדבר היחיד שמזיז פה עניינים. ופותר ה כ ל מהיסודות והשורשים.
היום אני מעדיפה לקרוא לזה “חיבור לבורא” “לאלה הגדולה”. ללב. לנשמה. לאהבה ולשמחה.
נכון לי כרגע לא להתעסק ב”דרמה החיצונית” שמתחוללת, כי החוזה הנשמתי שלי מאיר לי את הדרך לכיוונים אחרים.
אבל בעיקר… ו**שימו לב לזה** בעיקר כי במשך שנה וחצי לפחות, בעוד ההדרכות מלמדות אותי, דרך חוויה ולימוד ספציפי, את הידע הכי מסובך, מורכב ופסיכי עלי אדמות..
שבעצם משחרר את כל המערכת הזאת משליטה ..
חזרתי ושאלתי אותם שוב ושוב ושוב. והתעקשתי לקבל תשובה – איך לכל הרוחות אני מנגישה *את זה* ממש לאנשים שרוצים להישאר מחוברים, מאושרים ושפויים?
ושוב ושוב הם חזרו ואמרו – אינטימיות. קרבת לב. להקשיב לגוף הפיזי. לעומק שבפנים. לעונג ולתשוקה שמובילים.
לפשטות – לטבע. לילדים צוחקים. לטבול בים ובמעיינות. לשחק עם חיות. לשתול צמחים. להתרחב לחיבור לחושים.. בכל דרך אפשרית.
“איך זה קשור??” חזרתי והתעקשתי לקבל תשובה. “איך זה יכול לפתור את השליטה בעולם??
את השליטה במערכות הכלכליות? את ההתקפות האלחושיות על השדה האנרגטי?
איך לכל הרוחות זה יפתור ל”אנשים פשוטים” את התסבוכת של הרדמת החושים הפנימיים, ושיבוש בפעולת הDNA?”
“איך מחזירים באמצעות הפשטות הזאת מוחות ימניים ושמאליים שלא מתקשרים ביניהם, כי הבן אדם מחובר למפקדת חלל בפלנטה אחרת, ומתנהג כמו רובוט? (היום רואים את זה בכל מקום!)
איך?! איך אתם מדברים איתי על פשטות שכזאת? מה אתם חיים בסרט? 🙂
רגע אחד אתם שולחים אותי לפלנטות מחוץ לגלקסיה, ללמוד איך חוצנים משבשים תדרים בכדור הארץ, ופוגעים במערכות יחסים זוגיות? ביכולת של האדם להתפרנס? בריפוי רגשי?
ורגע אחרי המדע הבדיוני הזה .. אתם מספרים לי על פרחים ופרפרים?? בחייאת!!” פייר.. ? הייתי עצבנית עליהם 😄
“בבוא העת את תדעי” הסבירו לי. “יום יבוא ואת תביני, שהצעד הראשון בהחזרת הסמכות הפנימית שלנו אלינו.. הבייתה.. דורש להתחבר לפשטות. ברגע הזה.
ושבסופו של יום.. לא משנה מה נעשה וכמה נעבוד עם אנשים.. רק לאנשים שחיים *פה*. אפשר לעזור ולאזן את המערכת למצב המיטיב שלה. ואין כרגע בן אנוש.. אפילו לא אחד בכדור הזה, שנמצא *כאן* במלואו. זוהי עוצמה ענקית להכיל. תתאמנו בקטנות.
מי שמחובר ככה לפשטות.. הרבה יותר קשה, אם בכלל אפשרי, להזיז אותו מרצונו. מתשוקתו. מידיעתו. מהסמכות הנשמתית האלוהית שלו”.
אז חברים.. קטונתי. גם אחרי 14 שנים של עבודה אקטיבית מוצלחת בחיי הפרטיים ועם אנשים, אני עוד לומדת. כל הזמן מתפתחת ומתרחבת. כל הזמן מיישמת ומעבירה את השפע הזה שמלמדים אותי הלאה. כל הזמן משכללת את הכלים האנרגטיים שלי ואת הידע הפרקטי הזה.
מה שבטוח – אין כרגע “רשות” לאף אחד מאיתנו, להתנתק מהמהות שלנו כדי להתעסק בדבר מה חיצוני. רק להתאחד עם העוצמה שלנו עוד ועוד .. וממנה להשפיע. איך יודעים שאנחנו ב”מקום שלנו”? מרגישים. יודעים בפנים. הלב יודע. כי הוא מרגיש במקום.
אני מודה ומברכת לחיות על האדמה הזאת כרגע, ולדעת שאנחנו חלק משינוי עולמי אמיתי, יסודי ובר קיימא. שמתרחש מרגע זה והלאה.
ומודה ומברכת על השלבים בתכנית הגדולה שמתקיימים ומתגשמים בחיינו. שוב ושוב בהוכרת תודה על הלב ועל הפשטות שאני לומדת. ושאחרי הכל .. הדברים החשובים – פשוטים באמת 💛 גמר חתימה טובה לנו. ושנעבור את התקופה הזאת בדרך מלהיבה ומרגשת. כמה שיותר. אוהבת מלא 🌷

חיבור לדמויות הפנימיות

יוליה אור לב - חיבור לדמויות הפנימיות
יוליה אור לב – חיבור לדמויות הפנימיות

שעתיים אחרי.. עמדתי על המדרגות ותפסתי מרחב כמו שאני רוצה. לא בלב הזרקורים של המסיבה. ועם זאת, בעמדה שמשקיפה על המתרחש. עם מספיק ספייס לרקוד בלי הפרעה. מתוך ידיעה שכך אני מאירה היום במלואי. לא צריכה אף אחד ספציפי איתי, ועם זאת עומדת במעבר של הרבה אנרגיות ואנשים. רוקדת את אורי. מאירה את שמחתי מעצם התנועה.

המוסיקה מושלמת. טראנס שבטי כמו שאני אוהבת. ובא לי להמשיך כך שעות.. משחקת עם האנרגיה, מזיזה עולמות ומימדים. “על הדרך” מתחברת לבורא, מזמינה שינויים מבורכים לחיים. מוחקת תדרים ישנים. מאפסת תדריכים מהעבר שלא רלוונטיים לעצם היותי חוגגת את החיים. ושרה. גם אם בשניה זו בלב.. (בכל זאת, המוסיקה רועשת). אבל שרה ועוד איך.. את בחירת הנשמה שלי. בהודיה לבורא על כל הטוב שהוא מביא. בהודיה לשכינה שעוטפת אותי באהבה אינסופית, בכל המימדים. גם באתגרים.

ואני כל כך אוהבת. כל כך מלאה בתוכי. שרק מרגישה כמה הבאתי אותי לפה היום לרקוד, וגם להיות למען אחרים. כי כשאני רוקדת ומשחררת ממני אנרגיה מכווצת, כ ו ל ם סביבי נהנים מזה. כולם מקבלים. כולם מאירים ומוארים, גם אם לא בהכרח יודעים.

בשלב מסויים, בעודי בונה ויוצרת מרכבות אנרגטיות שעוטפות את כל החלל.. מייצרות מבנה גיאומטרי הרמוני מלא אהבה סביבי וסביב כל הרוקדים..
מופיע אל מולי בחור מקסים. מישהו שלא הכרתי.. “את מהממת” הוא אומר ומיישיר אלי מבט. “תודה שאת מהממת” הוא ממשיך..

ואני בהודיה, מניחה יד על הלב בענווה ומתרגשת מזה שהוא ראה, את מה שחוויתי והרגשתי באותם רגעים. מרוב אהבה ועוצמה של אנרגיה מענגת ומעגנת שזרמה דרכי.
מרוב תחושה שאני פה לאהוב ולפזר את האור שלי. אכן הרגשתי מהממת.

יש לא מעט דרכים לתת מחמאה. ולא מעט דרכים לקבל אותה. אני ראיתי שהוא זיהה משהו עמוק יותר מיופי חיצוני, או אישה יפה. ראיתי בי את אור הנשמה באותם רגעים. וכך הוא בא אלי מאותו מקום.. להזכיר לי שרואים.
איזה אושר זה בשבילי כאישה לקבל מחמאה ממקום תמים ופתוח. מלב אל לב. בלי אג’נדה או ציפיה מצד מי שהעניק אותה. ובלי פחד ממני לקבל אותה במלואה. ממש ככה.. לאשר למילים להיכנס לכל תא ותא ולשטוף אותי.

יוליה אור לב - חיבור לדמויות הפנימיותאז בפורים הזה.. לא התחפשתי. ולא עטיתי עלי מסיכה. רק הוצאתי איזה חלק בי שראה והרגיש משהו אמיתי. ואישר לי ולו להלך בלי ספקות עצמיים. בלי פחד מלא להיות לבד. או פחד מלהיות לבד מידי. שישעמם לי או שארגיש לא מחוברת. שיהיו עלי עיניים “מיותרות” ועוד ועוד..

במקום זה פשוט לקחתי את עצמי לבד. לרקוד. ואיזה עונג זה היה. שעות על גבי שעות לעוף עם המוסיקה. בשמלה אדומה ארוכה (שלא רואים בתמונה), פאה סגולה ועיניים נוצצות.

לחיי אומץ להיות חופש אינסופי ולהאיר אהבה. לא משנה מה.
כדי שמלוא האור הזה יימצא מקום להאיר באופן הכי מיטיב.. כדאי לאשר לו להיות פה במלואו. בלי לצמצם או לכווץ. כך הוא יידע לזהות וליצור לעצמו גם את המסגרת הנכונה, התואמת את מידותיו ומטרתו. שתמשיך לאשר אותו במלואו. בכל גודל, מרקם, צבע וצורה שירצה.

בימים כאלה משוגעים.. הדבר הכי מיטיב שאנחנו יכולים לעשות, זה לרשת את הלב שלנו עם עוד אנשים אוהבים ואהובים שמאירים. ולאחד כוחות.
אין עלינו כשאנחנו יחד. לא משנה איזו שטות חדשה מנסים להמציא מסביב. פורים שמח.

אז … למה התחפשתם השנה?
שימו לי תמונות בתגובות. אני סקרנית 😉

התמסרות לחיים דרך מוסיקה

יוליה אור לב - חיבור קולי

יוליה אור לב - חיבור קולי
יוליה אור לב – חיבור קולי

אחת החוויות המאתגרות בשבילי בחיים זה להרגיש תלויה. שאני לא יכולה לבד. מדהים איך דרך המוסיקה אני לומדת להיות ביחד אחרת. בלי לספר על זה סיפורים. בלי לפחד שאני צריכה מישהו. או שילכו ממני, כמו שיכולה להרגיש בתחומים אחרים.

צחוק הגורל הוא ש … קיבלתי כישרון כתיבה אדיר בחיים האלה. אני מתקשרת מוסיקה ברמה שיורדים אלי שירים שלמים עם מילים, יחד עם מנגינות יפיפיות .. שהלוואי ויכולתי להכניס אתכם לראש שלי וללחוץ פליי. מוצאת את עצמי הולכת ברחוב, ושומעת 20 כלי נגינה שונים, עם צלילים מרהיבים שיכולים בקלות למלא תזמורת. יודעת איזה צליל מגיע מתי ומאיזה כיוון בחלל. כל זאת מבלי להכיר את רוב כלי הנגינה שמפיקים את הצלילים.

וכאן נכנס צחוק הגורל .. עוד אחד מהדברים שהכי מאתגרים אותי בחיים זה ללמוד מבנים. לרוב אני משועממת באופן טוטאלי מכל הקשור בלימודי טכניקה. עד רמה ששום דבר עד היום לא הצליח לגרום לי לרצות ללמוד לנגן. כדי שאולי סוף סוף אהיה עצמאית בכתיבת והלחנת השירים שלי מ”א” עד “ת”. בלי להיות מתוסכלת בפעם המאה מכמות השירים שנשארים מוקלטים בטלפון שלי, כי אני לא מנגנת אותם רגע אחרי 🙃

לבסוף, במציאות.. דרך המוסיקה אני לומדת לתעל את התנועה היצירתית הייחודית שלי.. שנובעת מהאורגזמיות בגוף. עולה דרכי מתוך העומק הכי אינטימי ופנימי, וזורמת דרך הגרון אל העולם. לאט לאט אני לומדת להשלים עם הפרא הזה שאני, ולתעל אותו נכון. מבינה שאולי לא יהיה מצב שאי פעם אהיה “מסודרת”. ושאין לי מושג איך בדיוק התנועה הזאת תתגשם.

ולמרות זאת, מזה זמן מה קרא לי הלב לקנות יוקליילי. אולי.. מי יודע.. יום אחד אדע גם לנגן, ואבטא את עצמי בעוד כמה רבדים. הקסם הגדול בשבילי, זה שהוא הגיע כמתנה מאבא, מוסיקאי בעצמו. שהתעקש שאקנה אחד שווה ביותר.
אז חיפשתי חודשיים.. והנה נפגשנו.
בינתיים.. אני מאוהבת. מאתלרת ומגלה שזה נעים, קל ומסקרן. מעניין לאן עוד זה ירצה ללכת.
מאחלת לנו לנגן את מנגינת הנשמה בעוצמה ראויה 😊

התמסרות לדרך של הנשמה – תקשורת אנרגטית

“ישועת השם כהרף עין”. כותבת את זה עם צמרמורת בכל גופי. כי באמת שיש בנו נגישות למשאבים עצומים! והם אינם נמצאים אי שם איפשהו, אצל מישהו. אלא רק בהסכמה להתמסרות מלאה – לאמון בהובלת הנשמה שלנו, שיודעת להוליך אותנו בחיים האלה במלואנו. למקומנו הטבעי ו”הנקי”. שם המנוחה העמוקה של הלב לוקחת פיקוד.

וכל ניסיון לסטות מהנתיב הזה יורגש כמו “לא” ברור. לעומת הליכה בתדר ובדרך שלנו.. שבה יש רווחה. התרחבות אל אהבה עצומה ועמוקה. וחיבור לתשוקה פנימית אינסופית. כי נובעת ממקור עליון. מתוך איחוד וחיבור לחלקינו הגבוהים.

אין בי רצון אחר, אלא לחלוק את השפע העמוק והעצום הזה שקיבלתי. להוות השפעה והשראה לשמחה ולאושר האינסופי שבחיבור הזה.
יודעת שאני מהווה ומהדהדת אותו מעצם היותי, בכל צורת ביטוי.
ורוצה להתרחב ולגדול אל המקום הזה עוד.

מבחירה חופשית, הטבע הנקבי שלי מבקש להגדיר כמה שפחות. להיות כמה שיותר ערוץ נקי וחסר מניירות לשפע הזה. שפע שמורגש בקלות כשאני נכנסת לחדר. וכך גם כל אחד ואחת שמשדרים אותו.

המגנטיות שמורגשת היא תוצר לוואי של חיבור לגוף הפיזי – האיחוד עם האנרגיה האורגזמית הפנימית
(אנרגיה מזוככת שמקורה באהבה ובעונג נשמתי טהור, שאינה תלויה בדבר חיצוני ולא באיש).

היא תוצאה של בחירה להתקרב לאנשים, ולהדהד הלאה את האהבה העצומה והעמוקה שאנחנו הלאה בעוצמה. של ההסכמה להאיר. לזהות עיניים במרחב ולהישאר איתן רגע בנוכחות בלי תזוזה. של נשימה עמוקה. של הסכמה להרגיש את מה שעובר בתוכי עכשיו ולתקשר את זה החוצה בלי פחד. בלי בושה.

הלוואי שיותר מאיתנו נאיר כך, ונעיז להביא את האור הזה בפשטות. עוד לפני שהתלבשו על זה הגדרות שכליות מתוחכמות. עוד לפני שחייבות להיות לזה תוצאות קונקרטיות וברורות. לפני שהמוח הספיק לספר סיפורים, על מי הייתי ומי אני היום. לאן אני הולכת, ומה אמשיך להיות מכאן והלאה.

תקשורת החוצה מתוך הערוץ המחובר והמענג הזה, הוא ריפוי עמוק בשבילי בעולם הזה.
במקום הנקי שלי… כשאני משדרת אותי כך החוצה, אני מרגישה אותי במלואי. מרגישה בית אמיתי. בית שקט, שמח, שלם ומלא אמון.
בא לי להרגיש כך עם היקום כולו.

זה לא תמיד היה כך בחיים שלי. ולא עם כל אחד או בכל מרחב זה קורה בטבעיות גם היום. גם כתוצאה מחוויות עבר שחוויתי בחיי, שיצרו בי פחד, כאב, ודחיה עצמית של חלקים מסויימים בתוכי.
וגם כי התדר הכללי על הכדור הזה, הרבה פעמים מרגיש לי לחוץ, עמוס ודחוס מידי ביחס לתדר הטבעי שלי.

יחד עם זאת, אני מעיזה בכל פעם.. להביא אותי יותר. להעיז לשחרר ולהרפות יותר. להתפתח ולגדול עוד במקום הזה. לא רק מול מי שהכי טבעי לי מולם במבט ראשון. אלא גם מול מי שמעולם לא הייתי רגילה להיות חופשיה איתם עד כדי כך.. אפילו רחוק מזה.

התוצאה היא, שמיום ליום החרדה העמוקה שנשאתי בתוכי רוב החיים מתפוגגת. ומפנה מקום לחיים חדשים, שהם מבחינתי התגלמות של חירות אמיתית וחופש. בחווית אמון בבני אדם מהמקום העמוק ביותר. זה שבו אי אפשר לפגוע בשום צורה – מקור הנשמה, שנחה את התגשמותה בגוף הפיזי.

כיום אני שואפת כמה שיותר, לבחור ולהסכים גם לחלק הזכרי שבתוכי, לתמוך בי במקום הזה. להכניס את האהבה שבי אל תוך מסגרת, שמרגישה בטוחה ומהנה בכל המובנים. גם עבורי וגם עבור מי שנמצא לצידי. כדי לאפשר לשפע הזה להאיר במלוא עוצמתו וזוהרו. בכל רגע ורגע. עוד הרבה יותר ממה שקורה כרגע.

מאחלת לזה להתחיל להיווצר ממש עכשיו.. ולהמשיך להדהד בעוצמה. עד התגשמות מלאה במציאות הפיזית. של דברים שאולי על חלקם אפילו עדיין לא הספקתי לחלום. וחלקם.. הטובים ביותר, נחים ומחכים לזמנם עמוק בפנים.

בהודיה עמוקה לשותפיי למסע מזה שנים ארוכות, ולאהובים חדשים ואהובות חדשות שמצטרפים לאורך הדרך.. מי הייתי בלעדיכם?
הרי רק דרך העיניים שלכם ודרך המפגשים בינינו, אני יכולה לראות כמה מדהים מה שכבר קרה. ולחוות המשך של צמיחה והתרחבות אינסופית אל האחד. באהבה ובעונג עמוק. בשפע שרק הולך וגדל ומתדייק מיום ליום. ויהי אור