קטגוריה: הקשבה ופשטות – לחיות חיים בעונג

אלוהים.. כמה שפע נפתח אלי. כמה בקשות אני מקבלת מאנשים לסשנים פרטיים. למוצרים אינטרנטיים. למפגשים קבוצתיים. הרצאות. זה כבר חודשיים ככה, ואני מוצאת את עצמי מבולבלת.

בא לי לבחור כיוון אמיתי בקצב שלי. אחרי כל השנתיים האלה שבהן כל מה שעשיתי זה לזקק את הגישה שלי. לוותר על כל מה שחשבתי שהוא אמיתי לי ולהתחיל מהתחלה. ללמוד מיליון דברים ונושאים חדשים. לקבל כלים אנרגטיים חדשניים, עוצמתיים ופורצי דרך ממש. לפתח שיטה אנרגטית דרך שירה. לשיר מלא. ללמוד ולהתחיל קצת להקליט. לצלם המון סרטונים חדשים ולפרסם חלק. לעבוד על יצירה של מוצרים אינטרנטיים לכל התוכן החדש הזה. ועוד… כל זה, בזמן שאני בלי בית !! בלי אוטו. מסתובבת בארץ עם מזוודה, מחשב וציוד יצירה. אלוהימה !

מה אני עושה עם כל הבקשות האלה, שמבקשות ממני, עוד לפני שלמדתי איך לארגן ולתת את זה, בדיוק בצורה ומהזווית שנכונה לי..?

אני כל כך בהודיה על מה שנוצר ונברא סביבי מרגע לרגע שנקרא חיים. לא אשכח לעולם כמה לבד הרגשתי פעם. כמה קשה היה לי סגנון החיים שלי במרכז הארץ. סגורה רוב היום בדירה. מייחלת למגע ולחום אנושי.
היום, גם בתקופות הכי סגורות ו”מנותקות” שלי, אני מוקפת בנהרות של שפע. באהבה. בלבבות אוהבים. כמויות של אנשים שכל אחד מהם הוא והיא אור גדול.

לפעמים זה מציף ואני מסתגרת. אבל זה נגמר כל כך מהר התקופות האלה. כי רק המחשבה שיש.. יש. יש קהילה אנושית חמה סביבי. ויש. יש כל כך הרבה שקט ורוגע בתוכי. ויש. יש כל כך הרבה הזדמנויות לשיתופי פעולה. למגע הדדי. לחיבור. לביחד.

“בלב הנפרדות את תמצאי את האחדות הכי גדולה”. זה מה ששמעתי בתוכי שוב ושוב ושוב במהלך השנה האחרונה. ואני שכל כך התגעגעתי ליחד ולאחדות, ועד שכבר היה לי כל כך הרבה יחד מאז שעזבתי את הבית במרכז, לא קיבלתי את זה. לא הסכמתי לשמוע את המשפט הזה שעלה בי שוב ושוב. חיפשתי לחזור שוב לנקודת האחדות, כשבעצם, הלב המפוחד שלי פספס וטעה. ורק עכשיו, שלא במפתיע בתשעה באב, אני מחזירה לעצמי שוב את הזכות ואת הרשות –

לפחד לאהוב עד כדי כך. לפחד לראות מה מפריד ביני לבין העולם האינסופי הזה שכבה, כשאהבתי אהבה עזה כאש המוות והחיים. ומי שאהבתי, שהיה יקר לי אז יותר מחיי שלי, הלך. פוגשת שוב את נקודת החורבן בליבי. בבית הפנימי שלי. מחבקת אותי בתוך הדמעות.. ורואה את השביל הבייתה, נפתח ונסלל בחזרה.

בחיי עשיתי כמה קפיצות אמונה מאוד גדולות. כולן נבעו מתוך מחנק פנימי גדול ובקשה לחופש. כמובן שחופש אמיתי נמצא תמיד אך ורק בפנים, ועדיין.. כשהייתי שכירה, ביום יום סבלתי. מצאתי את עצמי כותבת ויוצרת בלילות. עד שקפצתי למים ופתחתי עסק. משנה לשנה של סיפוק עצום, ליווי עוצמתי של נשים וסדנאות מעוררות השפעה. אחרי חמש שנים הרגשתי שנגמרו לי הכוחות. הייתי צריכה אותי. אינטימיות עם אנשים. וחיים יותר פשוטים. הקשבתי לעצמי.

בצעד נועז השכרתי את הדירה במרכז. את הדברים הכנסתי למחסן. מאז כמעט שנתיים וחצי אני חיה חיים שבחיים לא דמיינתי. בלי בית פיזי. בלי לשלם שכר דירה. עם המון תשוקה, יצירה וצילומים תוך כדי הדרך. בוידאו הזה, הראשון מתוך סדרה חדשה, אני חולקת את ההשראה שלי – לכל מי שמבקש לעשות שינוי. לחיות חופשי יותר. ולעסוק במה שהלב מבקש תוך כדי הדרך. תיהנו 

מתמסרת לתדר של הנחל. מתאחדת עם הצלילים הנסתרים, שרק הלב שומע עמוק בפנים. חשה את זרימת המים על הגוף. שוטפים את מה שמוכן להיגמר. למות. לפנות מקום לחדש.
מוסרת את מלוא הגוף והנפש לאהבת הטבע.

צופה בשפיריות חגות מעלי. רוקדות את תנועתן הקסומה. מעגלים מעגלים סובבות סביב גופי הרפוי.

יחידות בשלל צבעים מרהיבים. וזוגות-זוגות מחוברים. עפים יחד כאחד, עושים אהבה תוך כדי תנועה.
מתיישבות על חלקים שונים בגופי. מאחדות אותי איתי. שולחות קרניים של התחדשות לליבי. מחזירות אותי למהותי.

ליבי פועם רגעים של חסד. קסם ממלא את עולמי. מישירה מבט אל תוך עיניהן המופלאות, שרואות אותי הרבה מעבר למוכר לי בעצמי. מעגלים מעגלים של ריפוי נשלחים אלי. צורות גאומטריות של אור, עונג ואחדות.

בהודיה על הרגעים הגדולים של החיים. שמזכירים לי מי אני. הרבה מעבר למילים.

#פארק_הירדן_הבית_של_הלב_שלי

רוצה לאכול את כל הצבעים של העולם הזה. את כל החלקים שלי להאיר להאיר להאיר. ולפעמים רק בא לי להתכרבל באמונה שלא מגיע לי.. מרוב שהשפע שאני, וכל הצבעים הזוהרים שלי.. הם כל כך הרבה גוונים יפיפיים. אלוהימ(ה). פנה לי בבקשה מקום בפנים לכל העונג שאני.
לזמרת וליוצרת ששרה במרחבים ובסגנונות שונים. לזו שנחה במעיין ומרגישה הכי רפויה. הכי אהובה. הכי ילדה.
לאשת העסקים העסוקה. ליזמת. לזונה המינית שרק רוצה לקבל כסף על כל האהבה הזאת. להפגין את נוכחותה בעוצמה.

ולזו העדינה. הטובה. לפעמים אפילו מרצה.
לזו שכותבת דבריי חוכמה של אלפי גלגולים ודורות. ולזו שבכלל לא מרגישה קשורה לעולם הזה. מרגישה מכוכב אחר.
אלוהים כמה כיף לי להיות חייזרית לפעמים !! פשוט לא קשורה לפה. והכל כל כך הרבה יותר טוב ונעים במבט עיניים, שלא רואות את כל הקושי של העולם הזה כרלוונטי לקיומי.

אלוהים … ומה עם האמא ובת הזוג שנשכחה? איפה יש מקום לכל גווני היופי הזה עם בן אדם אחד? וואו .. הוא בטח יהיה וואחד מראה !
מעניין מי זה יהיה שישבה אותי בקסמיו המגוונים. ואלוהים איך מתרחבים לעוד אחד, כשאני עצמי מרגישה אינסופית.
וכל כך מלאה. וכל כך לא צריכה.
ומה בכל זאת נסגר שם מתחת לשכבות של “היוצרת החזקה”?

ומה עם זאת, שמתכננת תכניות עסקיות, ופתאום רואה איך עוד רגע הכל מגיע להגשמה. וזה הרי תמיד הרגע שבא לי להשאיר בצד תכנית ברורה.
ולהתחיל לרקוד אותה כמו שאני עושה אהבה.

וואו כשאני עושה אהבה.. אין תכנונים. רק בא לי לענטז ולרקוד.
לצאת לבלות ולהסניף את התותים שאספתי בידיים חשופות. הכל מתלכלך. ואני עונג מהטעם הזה. ורק בא לי עוד ועוד ועווווווד ועוווד ועוד.
ובא לי ככה. ממש רק ככה לתת ולקבל. ולצאת לאור.

ובכלל לא בא לי להיות “מורה רוחנית”, כי מה זו הרצינות התהומית הזאת?
אבל הידע שבי מאיים ללמד אותי שאם לא אתן לו לצאת,
אטבע בו! כהר געש חסר רסן הוא ישרוף אותי מתחתיו לעולמים.

אז אני כותבת ומצלמת “סרטונים שמוכרים”, בזמן שהאמנית שבי מאיימת להתפוצץ לכל עבר. לשכוח את כל המילים. ולא. לא לשלוט בהכל.
רק לתת לזה לאהוב אותי. לאהוב את עצמו דרכי.
אלוהים… מתי יהיה לי סדר? הרי רק לפני רגע הכל היה פה כל כך בריא. ברור. מסודר והגיוני.

זה כנראה לא הולך ביחד, הא? סדר כזה ברור.
יחד עם האש והרוח שבי. יחד עם כזאת כמות של אורות ורוח שטות. וכובד וקושי. ואהבה ועונג. ושמחה ושיטה איכותית.
ותכנית גדולה. והגשמה איטית ומדויקת, בסערה הייחודית שלה.

אלוהימה… רק תני לי עוד קצת “מרחב טעות”
ואני מבטיחה לעשות כמה שאני רק יכולה,
כדי להיות אני – פשוט אישה. עוצמה. אהבה.
וכמה שרק אפשר…
הכל יזרח ממני, וימצא את דרכו החוצה לבד.
אני יודעת לעשות הכל מסודר ומאורגן. ברור ומובן. לכל עיניים ואוזניים.
אבל…
אבללל…
שם בדיוק אני מאבדת את קולי האמיתי! כי הכל כבר כל כך מהודק. מעובד ומתוכנן. וזו כבר לא אני!

So Fuck It All …
החופש שלי הוא לנבוע בקצב שלי האמיתי. להיות הפעימה.
וגם אם למישהו הוא נשמע כאוטי. אני נחה בתוכי ובתוכו,
יותר מאשר אם מכניסים אותי למצגת. לעשיה “חכמה ומסודרת”.
הרבה יותר נעים לי לטרוף את החיים מאשר להיות “ממותגת”.

ממילא בסוף ה”מיתוג” הזה שלי יציג אותי כמו שאני.
אז הגיע הזמן .. לשחרר את כל התכניות. לזרוח.
וללמוד להיות האהבה הזאת שאני.