האם אתה אדם מולטי פוטנציאלי ? או למה לחלקנו אין ״ייעוד״ אחד

אם תמיד חשת תסכול מהציפיה להתמקד בתחום עניין אחד ולפתח ממנו קריירה.

אם יש לך נטיה להעמיק ולחקור מגוון תחומי עניין או עיסוק. או אפילו להשתעמם מנושא אחרי שלמדת אותו על בוריו, והפכת למומחה בו.

ואם זה בדיוק הרגע שבו אתה נוטה למצוא לעצמך תחום עניין חדש ולהתמקד בו

כדאי לך לצפות בהרצאה הנפלאה הזאת, שעונה על שאלות מעניינות כמו :

מהן שלושת האיכויות המאפיינות אנשים בעלי פוטנציאלי הגשמה מרובים?

למה חשוב לחקור ולתת ביטוי למגוון תחומי הידע והענין שלך, גם אם נדמה שזה לא מוביל אותך להגשמת קריירה אחת ברורה?

מה הופך אנשים בעלי מגוון תחומי עניין רחב, ליזמים יצירתיים מהשורה הראשונה?

זאת ועוד… כאן:

פרספקטיבת הזמן האוהב

אילו ידעתי באותם ימים בהם חיפשתי .. שאת האושר והשפע הכי אינטימי ואמיתי, אמצא דווקא עמוק בפנים. הייתי מרפה ונחה על אדמתי. שמאז ומעולם הייתה איתי.

ואילו ידעתי שאת השקט וההנאה הכי גדולה, אמצע לפעמים, בניגוד לכל הגיון, דווקא איפה שכואב לי.. הייתי משחררת שליטה בכל כך הרבה רגעי מאמץ ומאבק, מרשה לעצמי להילקח אל מהותי.

ובדרך .. הייתי זורחת. מאושרת. כי סוף סוף מצאתי את עצמי האמיצה והאמיתית. בלי שום צורך לגלות עוד עולמות. או לרעות בשדות זרים, בנסיונות למצוא את הציר שהוא אני.

ואילו הרגשתי עוד אז, לפני שנזכרתי.. כמה נחמה ושקט יש בדברים הכי פשוטים. הייתי מוותרת כבר אז על המרדף. על מיני היאחזויות. על נסיונות להיות מבריקה. יוצאת דופן. מדויקת במיוחד..
ובמקום לחיות במרדף אחרי הישגים, או אחרי אהבה דמיונית.. שאי שם מתישהו רחוק הופכת למציאותית..

הייתי אוספת את שבריי. את כל מה שבתמימותי האמנתי, שנראה כמו מיטב כיעורי. והופכת אותם לזהב טהור בעצם נוכחותי.

נרפית מעצם ההיזכרות. ההכרה בנוכחות אהבתי. שאין לה שום תנאים.
ושום צורך במילים יפות. כי נשמעת היא בצלילי נשימתי.

ובימים בהם הרגשתי כעוסה וכאובה.. והייתי אותה ילדה רעבה לאהבה. האמנתי שצריכה לקנות אותה בהמון נתינה. ריצוי והוכחה..

הייתי פושטת בזה הרגע את בגדי הנוצצים.
מוותרת על הקליפות שקנו לי אהבה מותנית. ומחזירה את הרכות ללב הרך הפתוח והאוהב.

ואז. רק אז.. כשדממה עמוקה ממלאת את עולמי. כששתיקה רכה הופכת לנביעת אהבה טבעית, שזזה ועוברת דרכי..

תשוקה עזה כאש של אלוהים, הייתה מרימה אותי ממקומי.

תשוקת האחדות עם נשמתי,
המייצרת בי יציבות יצירתית.
מראה לי מתנות מפתיעות וחדשות שלא הכרתי בי.

ומראה לעולם אותי.. בתמימותי ובעוצמתי.
המבקשת להתקרב. להיראות. ולהיות חלק..
מתוך ידיעת העצמי האמיתי.
.
.
חג שמח אהובי ואהובותיי.
מאחלת לנו לזכור בשנה החדשה, כמה כולנו מדהימים. מיוחדים. עוצמתיים ומלאי חיים.
וללכת את אותם חיים באחדות מלאה,
עם צירנו המרכזי שיודע.
אהבה לנו 😍

מנוחה תוך כדי עשיה

מנוחה .. זה לא כשכל היום יושבים ולא עושים כלום. או נמצאים בחופש.
מנוחה זאת הזכות הגדולה להרגיש ולדעת עמוק בבטן ובלב (ועם גיבוי מלא של הראש) שאין יותר לאן להגיע. שאני כאן. והכל מושלם. הרגע הבא ידאג לעצמו, תודה על הדאגה.

מנוחה זה לדעת שלא משנה כמה חוסר מושלמות יש בי. ברור לי שאני לא צריכה לשנות דבר. לא ״להתפתח״. ולא ללכת לעוד טיפול או סדנה. שאין גרסה יותר מושלמת שלי אי שם בעתיד. אני נהנית ממני ככה. ממש כמו שאני. עם כל השריטות בלב והפאקים באריזה.

קצת פרופורציות לעומת מי שהייתי לפני חצי שנה. שנתיים. 12 שנים.
ואללה .. ממש קטע. מסתבר שאני תמיד בהתפתחות. תמיד בשינוי. תמיד בתנועה.
גם בלי ״לעבוד על עצמי״. גם בלי להיות בתכנית שיפור פנימי עם מנוי שנתי, מתחדש אוטומטית לכל החיים.

תכלס, בשבילי מנוחה .. זה להסכים להיכנע. להגיד ״הנה אני..ככה מספיק טוב״. ולהירגע אל תוך תנועה טבעית. זורמת.
לפעמים חסרת צורה של יצירה.

שרק בזכות זה שהתפטרתי מכל התפקידים שבהם החזקתי, ביניהם ״להיות יותר טובה״.
אותה יצירה מיוחלת נובעת דרכי מעצמה. מאפשרת לי להעיז אפילו מעבר למה שציפיתי. להתפתח לכיוונים חדשים שעליהם לא חשבתי.

כאלה שהגעתי אליהם במפתיע, רק בזכות זה שחתכתי מחיי כל מחויבות שפגעה בשקט הפנימי ובתחושת האושר הטבעי שלי.
ובחרתי באופן רדיקלי ומוחלט בהנאה.
גם כשעל פניו הרגשתי בכי רע..

הכרזתי בפני עצמי ובפני הבריאה שמהיום החיים שלי הופכים לחגיגה. להתגלמות של אהבה מענגת ומהנה. וכך קרה.

מזמינה אותך למצוא דבר אחד (אפילו קטן) שאם היית משנה ביום יום שלך,
היית חווה יותר הנאה בחיים.
מה יתמוך בך לעשות את השינוי?
מיהו האדם או מיהם האנשים שיכולים לעזור לך בזה?
הרימי לפחות לאחד מהם טלפון מחר על הבוקר ובקשי תמיכה.

חזור על כל אלה, רק הפעם בהקשר לעסק. מהו הדבר שאילו היית משנה בעשיה השוטפת, היית חווה יותר הנאה ביום העבודה?
מי יתמוך בך ל….
.
.
כבר מעכשיו מכינים את הקרקע לחזרה לשגרה. כי כשנחים ונהנים ברגיל, אין כבר ציפיה חסרת סבלנות לחופשה הבאה.

רק לשם ההנאה

אחד הדברים המשמעותיים שהבנתי בשנה וחצי האחרונות, ובעיקר חוויתי בגופי: כאשר אנחנו ממוקדים בהנאה שלנו. ועושים למען הכיף שבדבר, ולא כדי להשיג תוצאה, הערכה, הכרה או אישור לערך העצמי שלנו.. ובטח ובטח שלא כדי להציל מישהו או לשפר חיים של אחרים. אלא בפשטות .. עושים כי זה מה שבא לנו כרגע.
החוויה היא Joy ובליס איסופי.
אחדות עם המהות שלנו. מנוחה טבעית. וזרימה חסרת מאמץ.

ברגע שנכנסים לעשיה חישובים של אגו שמתיימר להגיע לאנשהו. או להיות איזו דמות מסחרית. שם מתחיל הבלגאן, ומתחילות שיחות ראש ורגש – כמה אני שווה או ראויה? האם יש לי מקום בעולם? וכל השיט המשעמם לחלוטין הזה (עבורי לפחות).

כל השיחות האלה הן תוצאה של פיצול פנימי, בין מי שאנחנו באותו רגע, לבין המהות השקטה והיודעת שלנו.
נוכחות מלאה בגוף ברגע הזה. עשיה מתוך הקשבה וכנות עמוקה, ומתוך שקט, ממזערת את השיחות האלה למינימום. לפעמים לאפס.

כי למי איכפת מכל השטויות האלה, אם ברגע הזה אני עושה אהבה עם הגוף הפיזי והאנרגטי שלי?
בדקו את זה עם אישה שחווה ברגע הזה אורגזמה.

ואם אני ביצירה סוחפת ומהנה עכשיו, למי איכפת מה יגידו אחר כך ואיך זה יראה? אני הרי עסוקה בליהנות עכשיו. במלוא הנוכחות החוגגת שלי.
בדקו את זה עם ילד שעסוק במשחק חדש ומהנה שהרגע הגיע לידיו.

סביר להניח שלא האישה ולא הילד, לא כל כך יבינו מה אתם מנסים לברר.
ככה זה כשנהנים. המיינד נהיה קצת דבילי.
.
אז … איפה בחיים שלך את יכולה או רוצה לבחור ליהנות יותר?

מה יאפשר לך כגבר להיות נוכח וקשוב לגוף שלך ברגע ההווה, בזמן עשיה יומיומית?

ואיך יראה יום עבודה ״שגרתי״ בעסק שלך, כשהמטרה העיקרית והמרכזית היא ללמוד ליהנות כמה שיותר?

מרגישה שבא לי להרחיב על הנושאים האלה בקרוב,
בכל מיני דרכים.
Stay tuned

בריאה מחדש … מאהבה נולדתי וכאהבה אלך

יש רגע כזה שבו את מתעוררת בבוקר. ומבינה בעומקיי עומקייך שהגעת. שהשקט כבר כאן. שהתגשמות חלומותייך היא האהבה שאת. עמוק בתוכך.. בלי שום ציפיות, יעדים או מטרות, שנועדו לספק איזה צורך או רעב פנימי. כי הוא מוכל, מוגן ומוזן.
שאין יותר זמן לבזבז על מטרות משניות. או רצונות מתחלפים.
זה הרגע שבו את במנוחה פנימית כזאת, שאינה תלויה בדבר. במי שהיית או במי שתהפכי להיות. וזה הרגע שבו את נותנת לעצמך את הרשות להתפנק. לקבל. להתמלא מעצם היותך.

מה שרק גורם לך להרגיש יותר ראויה ואהובה.
ורק מאשר לך, שהדרך שבה הלכת עד היום, הייתה לך נכונה.
גם אם נדמה לך שחצית אוקיינוס ונשארת בלי כוחות.
גם אם שמעת אנשים אומרים לך שאת לא מדויקת או לא רואה. או לא יודעת.
גם אם את עצמך ביקרת אותך. וציפית ממך להיות אישה אחרת.
גדולה יותר. מוצלחת יותר. מרוויחה יותר.
בעלת ערך עצמי זה או אחר.
עם שאיפות או רצונות אלו או אחרים.

את הגעת. בזכותך.
בזכות מי שהיית.
בזכות כאבייך ופחדייך. בזכות זה שרעדת והתנגדת.
וצרחת את נשמתך.
וכאבת ושרת לאלוהים.
ופינית מקום לך.. לכל כולך לאהוב. ולהיות נאהבת.
ומשם נולד הכוח הכי גדול שבתוכך.
מאוחד עם כוחות הבריאה.
הפעם בלי בריחה.
בלי הסתרה. בלי נטישה.
ירדת מנכסייך כדי לקבל אהבה ואדמה.
רק שנכסייך רק עלו וגדלו.
שמרו להם עליך.
כדי שאת תהיי במנוחה כשהשפע שציפית ודמיינת וקיווית,
יגיע אחרת.

לעיתים בזבזת את עוצמתך הרגישה על מאמצי על.
לזכות בהכרה. בתחושת ערך עצמי וידיעה שאת ראויה.
לעיתים ברחת מקולותייך הפנימיים הפגועים,
שביקשו שתהיי אחרת.
לעיתים אטמת את אוזנייך כדי לא לשמוע את זעקת ליבך.

אבל שום דבר. אף אחד ואפילו לא את.
לא יכולים לעצור את גלי האהבה.
העונג היצירתי. והגל הגועש של הרגע הזה..
שבו את מתעוררת במיטתך,
גם אם היא זמנית.
ומרגישה ראויה לאהוב אותך כמו שאת.
משם נולדת פעימה של יצירה.
ומשם את משמיעה את ליבך ואת קולך.
בשירה. בנגינה. באמירה חסרת פשרה.
שם את את.
ואת אהובה כי נתת לעצמך את הרשות להיות ולהיראות.
ואין אדמה שתעמוד בצעדייך ולא תרעד.
ואין מי שיוכל להתעלם מקולך.
כשרק תעבור בך אותה האשמה שבה אחזת עד היום.
ואותה בושה שחסמה את תפילתך.
ותגידי הנה אני כאן.
הינני.
ושער אחד נסגר. ואחר נפתח.

ראויה מעצם היותי

יש רגע כזה שבו את מתעוררת בבוקר. ומבינה בעומקיי עומקייך שהגעת. שהשקט כבר כאן. שהתגשמות חלומותייך היא האהבה שאת. עמוק בתוכך.. בלי שום ציפיות, יעדים או מטרות, שנועדו לספק איזה צורך או רעב פנימי. כי הוא מוכל, מוגן ומוזן.

שאין יותר זמן לבזבז על מטרות משניות. או רצונות מתחלפים.
זה הרגע שבו את במנוחה פנימית כזאת, שאינה תלויה בדבר. במי שהיית או במי שתהפכי להיות. וזה הרגע שבו את נותנת לעצמך את הרשות להתפנק. לקבל. להתמלא מעצם היותך.

מה שרק גורם לך להרגיש יותר ראויה ואהובה.
ורק מאשר לך, שהדרך שבה הלכת עד היום, הייתה לך נכונה.

גם אם נדמה לך שחצית אוקיינוס ונשארת בלי כוחות.
גם אם שמעת אנשים אומרים לך שאת לא מדויקת או לא רואה. או לא יודעת.
גם אם את עצמך ביקרת אותך. וציפית ממך להיות אישה אחרת.

גדולה יותר. מוצלחת יותר. מרוויחה יותר.
בעלת ערך עצמי זה או אחר.
עם שאיפות או רצונות אלו או אחרים.

את הגעת. בזכותך.
בזכות מי שהיית.
בזכות כאבייך ופחדייך. בזכות זה שרעדת והתנגדת.
וצרחת את נשמתך.
וכאבת ושרת לאלוהים.

ופינית מקום לך.. לכל כולך לאהוב. ולהיות נאהבת.
ומשם נולד הכוח הכי גדול שבתוכך.
מאוחד עם כוחות הבריאה.

הפעם בלי בריחה.
בלי הסתרה. בלי נטישה.

ירדת מנכסייך כדי לקבל אהבה ואדמה.
רק שנכסייך רק עלו וגדלו.
שמרו להם עליך.
כדי שאת תהיי במנוחה כשהשפע שציפית ודמיינת וקיווית,
יגיע אחרת.

לעיתים בזבזת את עוצמתך הרגישה על מאמצי על.
לזכות בהכרה. בתחושת ערך עצמי וידיעה שאת ראויה.

לעיתים ברחת מקולותייך הפנימיים הפגועים,
שביקשו שתהיי אחרת.

לעיתים אטמת את אוזנייך כדי לא לשמוע את זעקת ליבך.

אבל שום דבר. אף אחד ואפילו לא את.
לא יכולים לעצור את גלי האהבה.
העונג היצירתי. והגל הגועש של הרגע הזה..
שבו את מתעוררת במיטתך,
גם אם היא זמנית.

ומרגישה ראויה לאהוב אותך כמו שאת.

משם נולדת פעימה של יצירה.
ומשם את משמיעה את ליבך ואת קולך.

בשירה. בנגינה. באמירה חסרת פשרה.

שם את את.
ואת אהובה כי נתת לעצמך את הרשות להיות ולהיראות.
ואין אדמה שתעמוד בצעדייך ולא תרעד.

ואין מי שיוכל להתעלם מקולך.
כשרק תעבור בך אותה האשמה שבה אחזת עד היום.
ואותה בושה שחסמה את תפילתך.

ותגידי הנה אני כאן.
הינני.

ושער אחד נסגר. ואחר נפתח.