לפחד ולהמשיך קדימה

התעוררתי הבוקר עצובה. עם פחד מכל העוצמה שמבקשת לפרוץ ממני.
אני די רגילה שהיא לוקחת אותי לקצה של כוח כל כך גדול. שבזמן הזה החלק הזכרי שלי משתלט, ואז פשוט קשה לי להיות בקרבה.

יש בפי מילים שיכולות לטלטל עולמות של רוב האנשים שנמצאים סביבי. אמיתות ודברים שאני רואה שאפשר לעשות אחרת (חלקם ממש בקלות), שלפעמים מרגיש לי שאני תמיד מקדימה את זמני ב10 שנים
(מה שבאמת לא מופרך, כי דברים שדיברתי וחזונות שראיתי לפני 10 שנים, מתממשים בעולם הרחב ובעולמי האישי ממש בזה הרגע).

ואני מאפשרת לי לבכות את הפחד מלהישאר לבד. ולהיות כל כך שונה ורדיקאלית, שכל מה שאני אתעסק בו זה להדוף התנגדויות. כי לפעמים מה שאני אומרת (מודה שלא מדברת את זה כמעט) הוא בלתי נתפס. ושבמקום לחגוג, לחוות וליהנות, שזוהי דרכי האישית. האגו הגדול שלי ירצה “לתפוס את הבמה”.

ובמקביל, אני יודעת שיכולה לשבת על כיסא המלכה. להמשיך לשיר. להוביל בשקט בשקט. ולוותר על חלקים כל כך גדולים מהרב מימדיות שלי.
מהחיבור הרוחני שלי, לעולמות ומימדים שמביאים חדשנות. פריצות דרך גדולות. חיבור בין עולמות כביכול לא קשורים.
ידע חי שעדיין לא נשמע על פני האדמה.
וכאב גדול עוד יותר עולה בי.

חוסר שייכות. כאילו, אני בכלל בכוכב הלא נכון, או מה..?

אבל עמוק בפנים אני מרגישה כל כך שייכת… לעולמות ומימדים של עונג והרמוניה אינסופית. ליציבות יצירתית.
לידע חדשני של ריפוי שעובר כל כך בקלות, שלרוב האנשים נשמע הזוי.
לאמון אמיתי בבחירות שמגיעות מהמקור – מקול הנשמה.
להנהגה שמדברת את החיבור והאיחוד הטנטרי והאקסטטי בין הנקבי לזכרי.
לאנרגיה חדשה שאין בה את הקושי, הכאב והכבדות שאנחנו רגילים לחוות על פני האדמה.

ואני מבינה… שזה.. בדיוק זה. מה שנשמע לרוב האנשים כל כך הזוי.
וגם כל כך כואב לפעמים להסתכל במראה שאני מביאה.
זו ב ד י ו ק המתנה הכי גדולה שלי.
ששם בדיוק ההנהגה החדשה שלי.
ואין לי מושג איך זה יתגשם.
ולאילו מיכלים ארציים אמצא לנכון לצקת את האושר הזה בתקופה הקרובה.

אני רק יודעת. וזה ברור לי… שאני מתכוונת לדבר את קול העונג הכי גדול.
ומי ששם.. מהדהד עם הגל הזה ועם התדר הזה, שהלוואי ויזרום דרכי בכוונה מלאה..
אז הוא או היא ישתרשו דרך התדר הזה יחד איתי.

ומי שלא… אני מוכנה להוציא החוצה דרך, גישה, שמאפשרת לכמה שיותר אנשים שזה מרגיש להם נכון ומדויק,
להגיע ולהתחבר לערוץ הזה דרכי.

והלוואי שרק אזכור שאת ההנהגה הזאת אי אפשר לעשות דרך מאמץ.
ולא דרך מלחמה בכל מה שסותר אותה.

שהיא אנרגיה עצומה שמבקשת לעבור דרכי.
והלוואי שאאפשר לה לזרום.
ואניח לה להתחבר עם הקיים בעולמי.

שאוכל לראות כל לב, כל נשמה ולזכור את האחדות הקיימת בי.
ותוך כדי שאני מהלכת את דרכי באהבה,
שתמיד אהיה איתי