לפעמים מגיע רגע, שבו כבר לא נשארת בבטן ובלב שלנו אופציה של “בערך”. אצלי זה מרגיש כאילו.. כל דבר שהוא לא * בדיוק * מה שהלב והנשמה שלי בוחרים בחירה מלאה ושלמה… פשוט לא יתקיים במציאות שלי.
גם אם אצטרך לחצות אוקיינוסים של רגשות. לדאות בשמי הדממה.
לחפור נחילים ומחילות בעומק האדמה. או לשרוף את כל הקיים באש.
זו כבר לא שאלה… זו י ד י ע ה. זו בחירה שלמה ומלאה שנעשתה.
והגבול שם הוא * כ ל * כך בריא וברור.. ששום דבר אחר פשוט אינו מתאפשר. גם אם אני מנסה ברגעי חולשה לזייף לעצמי ולהתאמץ. זה יהיה כישלון מיידי.
איזה מזל! איזה כיף שהחיים האלה כל כך חזקים. שיש בנו כזאת עוצמה בלתי ניתנת לתפיסה. שהכל אפשרי לנו ! שאנחנו חופשיים באמת לבחור.
לעצור. לנשום ולהקשיב. להרגיש את פעימות הלב והגוף הפיזי.
וללכת דוך ! בלי להתבלבל היישר אל הבחירה הגבוהה והמיטיבה ביותר עבורנו.
תודה ללב שיודע כל כך ברור. תודה לעונג ולאהבה שמובילים אותי בחיים.
תודה שאני הידיעה. תודה שאני שלמה. תודה שאני יודעת את אורי ומאירה, בלי פשרה. בדיוק בצבע הייחודי שלי.
תודה שהגעתי הבייתה לרגע שבו הכל כבר אחד. ואין אפילו צורך להבין ולדעת. כי ה י ד י ע ה היא חוויה כל כך בהירה ויציבה.
תודה לעצמי על כך שאני בוחרת בי. ומאפשרת למלוא עוצמתי להתבטא דרכי.