יום הולדתי מתקרב (בשבת הקרובה) ומחשבות רבות מציפות אותי לאחרונה, יחד עם רגשות כואבים ומעוררים. יותר מתמיד מרגישה שייכת רק לעצמי. מאושרת ומעונגת מזה מצד אחד. ויחד עם זאת, יותר מאי פעם רוצה קרבה.
אני מוקפת באנשים מדהימים. ויש בי היזכרות של קרבה לקהילה, שתואמת לתדר הספציפי שלי ולדרך הייחודית שלי.. למה שאני מחוברת אליו בחיים שלי, אחד לאחד.
לא רואה את זה בשום מקום סביבי, בדיוק איך שאני מדמיינת את זה. וברור לי שכזה ממש רק אני יכולה ליצור סביבי. אבל לא מוצאת לזה אנרגיה רגשית בתוכי…. נראה לי גדול עלי עכשיו להחזיק מרחב קהילתי עם עוד אנשים. כזה שאני מובילה.
ויחד עם זאת, אני כמהה להיתמך. להישען. לחלוק את מי שאני ואת השפע שלי.
איך אני עושה את זה בלי לקרוס מרוב עשיה ושיחות סביב זה, ואנרגיות רבות שמתערבבות בשלי? אין לי מושג.
ועדיין, ברור לי שאני לא מוכנה להתפשר על ה״בדיוק״ שלי. מעדיפה כבר להמשיך בלי מבנה קהילה ״מאורגן ומסודר״, אלא להמשיך לפגוש על אם הדרך אנשים שאני אוהבת, כמו היום.
בו זמנית (ובסנכרון מדהים) יש לי קריאה לבית ולשקט. לנסיעה ארוכה לחול. ליצירה של הכנסה פאסיבית בתוך השקט הזה. ולהנאה שמעצימה את כל הכיף שאני חווה בחיים שלי כבר עכשיו.
חווה ממש חזק איך נושרות ממני תפיסות ואמונות שהייתי מזוהה איתן רוב החיים. רעיונות שפעם דיברתי בשוטף מרגישים לי חסרי טעם ומשעממים. ורק ברור לי שבא לי אחר.
והוא ישנו בי .. עמוק בתוכי. רק שעדיין לא למדתי לסנכרן אותו למילים.
אז בין המילים שאני אומרת, למה שברור לי בגופי ובליבי יש פער ברור. מכאן והלאה אתן לבריאה להוביל אותי.. יותר באיפשור. יותר בעוצמה ובהרפיה כאחד.
והלוואי שכל מה שאני לא יודעת, או לא רואה את עצמי עושה כרגע.. ייברא וייווצר עבורי ודרכי בתוך אותה הרפיה.
הכוונה היחידה שאני מביעה לתקופה הקרובה היא שאני מאפשרת לאהבה ולהנאה להוביל אותי בדרך, בלי לדעת… ומכאן והלאה הכל כבר נעשה.
תודה לכם וליקום על התמיכה האינסופית והאוהבת בדרכי.
אני נפתחת לאהבה. לתשוקה ולמיניות מספקת ומשמחת. לחופש אנרגטי, פיזי ורגשי. לביטחון פנימי וחומרי. ולשפע כלכלי. מודה על האיפשור והקבלה המסונכרנת שלי, ועל כל האיכויות האלה שיש לי גם לחלוק בשפע עם אחרים.
עם כל מה שאני חווה ומרגישה. וגם אם לפעמים נדמה לי שאני לבד, ושזה לא כך,
אני אהובה.
תודה על כל מי שאיתי ועל מה שיש לי..
איזה כיף לי. וכך קורה.