“חובת ההוכחה מוטלת עליך” האמנם ?

וזה לא כי אני לא נותנת להם מענה.
זה לא כי אלה תוצאות שהלקוחות שלי לא מקבלים.
וזה לא כי אני לא יודעת “מה אני נותנת”.

זה פשוט כי… מעבר להיותי הילרית קוואנטית. ומעבר לידע ולניסיון החיים שיש בי ולי.
את רוב הדברים שעוברים דרכי,
אני לומדת בזמן אמת. יחד ולצד האנשים שהולכים איתי את אותה הדרך.

למדתי לאורך שנים שמה שהפנמתי וסיימתי את ההתפתחות שלי איתו,
מתחיל לעייף ולשעמם אותי. ואני מיד מפסיקה לעסוק בו באופן מכוון.

הוא פשוט הופך להיות חלק ממי שאני.
התדר שלי מהדהד אותו מבפנים. מתוכי. וכך אני ממשיכה לתת אותו.
שזה בעצם בכלל – לתת אותי. אפילו בלי מילים.

ודווקא אותם דברים מרתקים וחדשים.
אלו שבהם אני עדיין לא “מומחית” בעצמי..
אותם הכי מלהיב אותי לשדר החוצה.
להעביר הלאה בזמן אמת.

והיופי הוא שעצם היותי לומדת את אותו הנושא,
מאפשר לי להיות בענווה. בסקרנות. לשחק עם זה.
לא לתת משהו מקובע, סגור וחסר ערך אמיתי (כי הוא כבר ידע שמת).
אלא לתת משהו חי. מבעבע. גועש.
משהו שמדליק אותי כמו מאהב חדש ועסיסי.

משהו שאני עפה איתו למרחקים ולגבהים.

תוסיפו לזה את העובדה שההדרכה הצמודה והנאמנה שלי,
מעבירה לי תכנים וחומרים בלתי רגילים,
שלפעמים אני אומרת “וואו! לא היה לי מושג” ו “איזה מרגש!!!”
באמצע סדנה או סשן..

ותוסיפו לכל אלו את היותי יזמית יצירתית בנשמה.
שכל דבר שאני פוגשת בעולם הקיים,
אני שמה מעליו סימן שאלה ענק.
בדרך כלל כי בא לי לעשות אותו מענג יותר.
מדליק יותר. כיף יותר.

ותקבלו עסק חדש. כזה שלא קיים כמותו בעולם.
שהאמת.. אם הייתי מנסה כבר לדעת אותו,
או להוכיח שהוא עובד. מראש.
בלי יכולת לשחק אותו ביחד איתכם.
וככה לגלות מהו…

אז כנראה שהוא היה נשאר שם.
בעולם הפוטנציאלים הגבוהים והלא ממומשים. לעולם.
כי מי יודע אם זה בכלל עובד?
אני בעצמי הרי עדיין “לא הגעתי” לשום מקום.

אז מהיום והלאה אני משחררת את עצמי באופן מלא מעולם ההוכחות.
(והתוכחות  )
ומאפשרת ללב, לתשוקה ולהדרכה שלי להוביל אותי באופן מלא.

מכוונת את עצמי להיות יצירתית. לעשות אהבה.
ללמוד וליהנות.
להמשיך לחיות בסגנון החיים שמשרת את מטרתי,
שמשמח ואוהב עבורי.

ותוך כדי לקפוץ למים עם כמה אירועים או יצירות חדשות.
ולראות מה יקרה. לחיי המשחק.

מוזמנימות להצטרף