זה הסרטון אולי הכי חשוף, אמיתי ועוצמתי שלי. פעם ראשונה שאני בוכה לעיניי המצלמה. הוא צולם לפני פסח, כשהרגשתי שעומד לקרות שינוי מהותי. ושכל מה שדחה אותי עד עצם אותו רגע. כל מה שברחתי ממנו בתוכי ומחוצה לי, עומד להיחשף. אני חולקת בו את המסע שבו חייתי שנתיים בלי בית פיזי שלי. על הביטחון הטוטאלי, האמון והבית שמצאתי בתוכי.
על היצירה שחייתי בדרכים, שכללה הרבה עוצמה ותשוקה שנחשפה. ובו זמנית, אמירה עוצמתית שהסתתרה מאחורי שעות של צילומי וידאו, שאת חלקם בכוונתי לחשוף בקרוב.
אני מודה שקשה לי לשתף אותו. קצת כמו להתפשט מול העולם. אבל הגיע הזמן, שהאור הזה יהפוך להשראה – ליצירה. לביטוי חופשי. לעונג ולחגיגה אנרגטית בתוך החיים לכולנו