להתאהב בחיים דרך שירה – התמסרות אל הלא ידוע באמון

ולמרות שזה נשמע לי ממש מוזר. ולמרות הספק הגדול שהיה לי.. בתוספת סימני שאלה פרקטיים (איך בכלל לעשות את זה?), שיתפתי חבר אהוב, שהקריאה לשיר כיוונה אותי לממש את זה גם ביחד איתו.

לא אלאה אתכם בכל מה שקרה מאז, כי זה הרבה
רק אשתף שככל שאני מרפה מהרעיונות שלי ומשחררת שליטה, אני מובלת לנתיב חיים.. אחר לגמרי מזה שדמיינתי וציפיתי לו.
והוא מנתב אותי, בין היתר, בדיוק .. לזה.

בשנה האחרונה השירה הפכה להיות עוגן ועונג בחיי.
כלי ריפוי מוביל ומרכזי. אמצעי להתחבר לאנשים סביבי בלי אגו או מסיכות.
אפשרות לבטא ולהביע את קולי כפי שמעולם לא עשיתי.
ואפשרות להנכיח את התדר הייחודי שלי בלי להסתבך עם מילים מיותרות.
בלי התנגדויות. בלי סבל ובלי קושי.

עכשיו.. מה יקרה אני כמובן לא יודעת. נסתרות דרכי האל והאלה.
רק דבר אחד ברור לי. אני הולכת לשיר והרבה!
להעמיק את החיבור שלי לשירה ולנגינה עוד הרבה מעבר.
להרחיב את השירה מעבר למעגלים המוכרים, שבהם שרים שירה מקודשת שהרוב מכירים. להעיז יותר. להשמיע את קולי הרבה מעבר למה שדמיינתי.
ולהביע את כל כולי.. בתדר. בדרך.
ובצורה שהקריאה הפנימית מבקשת.

וכדי שיהיה לי יותר קל וכיף לעשות את זה,
אני מתחילה לשיר פשוט בשביל עצמי.
וכנראה שבזמן הקרוב גם אזמין אנשים לשיר ביחד איתי.
מאותו מקום ממש – שרוצה להביע, להשמיע ולהתבטא.

* בתמונה: אש מקודשת. התוף החדש שלי. ו.. חתולים מלווים
טיול שעשיתי בגבעת נילי מלווה על ידי זוג מלאכים שהלכו איתי כל הדרך.
ברגע שהתחלתי לשיר השניים הפכו לארבע. איזה כיף זה ללכת בדרך מלווה בידי חבורת חתולים !