אני חייבת להודות שבחיים שלי לא הייתי כל כך מחוברת, נוכחת, יציבה ובטוחה בעצמי. כל כך שלמה עם מי שאני ומי שהייתי בעבר.
ובעת ובעונה אחת הכי מבולבלת שאי פעם הייתי. חסרת כיוון ברור, לא יודעת, אפילו לא בערך, מה הולך לקרות עוד רגע. הכל מבחינתי אפשרי ופתוח, ברמה הכי קיצונית שאי פעם חוויתי. ולמרות שעומדות בפניי כמה מטרות מאוד ברורות, כולל אופציה לארבעה עסקים שונים.. אני מוכנה לוותר על הכל, אם זה מה שהלב שלי יבקש.
ואני יודעת שזוהי הנקודה הכי עמוקה ואמיצה לקפוץ ממנה אל תוך החיים. בין אם זו זוגיות חדשה. עסק חדש. קהילה חדשה. או אפילו מדינה חדשה.
אני נמצאת בנקודה הזאת כי זימנתי אותה. כי בכל ליבי התפללתי וביקשתי אותה. להיות בהתמסרות כל כך מלאה, ששום דבר לא יעמוד ביני לבין מטרת חיי.. שככל שאני הולכת בדרך יותר, אני נוכחת לדעת שהיא האהבה עצמה.
שלא חייבת ללבוש בכל פעם את אותה צורה.
ואני מוכנה להרחיב את האהבה שבי עד כדי כך.. שכבר לא אדע. וגם לא יהיה לי איכפת.
כי המים האלה הם המים הכי נעימים ומתוקים שיש. ואין בהם דבר מלבד בחירה בנוכחות מלאה, והתמסרות לתשוקה הכי עמוקה. שהיא הקריאה ״אני ראויה״ הנובעת ממעמקי הנשמה.
מבקשת מהיקום כולו כוחות. סבלנות. ואת היכולת והמוכנות לבקש עזרה כשצריכה.
אמן.