יש משהו שאני מאוד רוצה לבקש. פעם ראשונה בחיים, ואחת ולתמיד לא מתוך תודעת קורבן, מה שהיה דפוס חיים שלי כשאני נעזרת או מבקשת. וגם לא מתוך תחושה של חוסר אונים, מה שפעם ליווה את הבקשה של להיות זקוקה. אלא פשוט ככה כמו שזה. כי זו אהבה מבחינתי עכשיו.
אני רוצה להמשיך לתמוך באנשים שסביבי. כפי שאני עושה כל הזמן. הרבה רק מעצם הנוכחות והתדר העוצמתי והמרפא שאני מביאה למרחב, בכוונה מלאה להיטיב. והפעם.. יש בי כוונה להרחיב את ההשפעה וגם את הקבלה שבצידה. ואני מבקשת תמיכה בפרנסה שלי. בשפע הרווחי שלי. בהכנסה הכלכלית שלי, שתבוא בשפע אמיתי וענקי.
אני יודעת שאני מוכנה. ולאט לאט מרגישה יותר ויותר ראויה. להיות ככה סתם.. פשוט אהובה. להבין כמה הנתינה שלי רחבה, גם בלי מילים. רק מעצם היותי קורים ניסים לאנשים. בדקתי את זה היטב, בתשומת לב מלאה לנושא – מה קורה כשאני רק נמצאת עם האדם במה שהוא עובר בלי לדבר אפילו. ויחד עם זאת, מביאה לו כוונה של ריפוי, חיבור, מימוש ותשוקה שנפתחת בחייו.
ראיתי את זה קורה בלי סוף. ברמה שהשאירה אותי פעורת פה.
ועכשיו, אחרי הפוגה של כשנתיים, אני מרגישה קריאה לחזור בקרוב ליצור מרחבים. מרחבים פיזיים שאפיץ דרכם אור יותר קונקרטי ומוגדר. או פשוט באווירה ספציפית, שההשראה שלי והשיטה שלי מביאים אותי אליה.
עם צורת מחשבה ייחודית שהתפתחה לאורך שנים.
וגם – מרחבים וירטואליים. מוצרים אינטרנטיים. מדוברים. קוליים. ועוד…
אני בכוונה כותבת את זה עוד לפני שיש לי משהו קונקרטי להזמין אליו מחר בבוקר. כי אני פשוט מרגישה שזה הטיימינג לכתוב את הבקשה הפשוטה הזאת.
אני אמנם מפנה אותה אליכם, שמקבלים ממני. שקוראים אותי. שנהנים ממני, באופן מאוד הדדי מצידי 
אבל למעשה, אני מפנה אותה ליקום כולו. לקול הפנימי שלי. לאנרגיה הארצית שלי שמוכנה לפרוץ מחסומים וחוסרים של שנים.
בתדר של שמחה, וחוויה אינטימית ואמיתית, עם כל מי שאני.
זוהי תקופה מאוד עוצמתית של אינטגרציה מבחינתי. וכל חוויה שאני חווה כרגע מורגשת לי מצד אחד, כמו שלי האישית. מצד שני, אני מראה והשראה.
כל צעד שלי מבחינתי כשאני מראה אותי, שווה הון תועפות.
ואני מתכוונת מעכשיו והלאה, לקרב אלי את כל מה שהלב והנשמה שלי ביקשו ממני כתמיכה לנושא. מתפללת למראות רכות ואוהבות.
לפרוץ את המגבלות שאומרות שמראות כאלה חייבות להיות קשות. ושאינטימיות עם אנשים, בייחוד כזאת שקשורה לכסף ולמנהיגות, מובילה אותי להיות קורבן.
אני לא! ויחד עם זאת, עד כה היה בי גם חלק כזה.. שאיך שאני זוקפת קומה,
מיד מנסה להוריד אותי. אני מודעת לכוחות החבלה האלה שבי.
ושיהיה ברור – שאני עומדת להשתמש בכל המשאבים שלי- הרוחניים, הפיזיים, הכלכליים הרגשיים והאנרגטיים. כמו גם בקבוצת האנשים המדהימים שעובדת ויוצרת לצידי, כדי ללמוד וללמד חוויה אחרת.
חוייה של רווחה. של שליחות מתוך שמחה. של הרבה יחד, אחרי ששנים שמתי עלי כזאת הגנה גדולה, בגלל כל מה שכתבתי קודם.
אני מוכנה להוביל את אותה הגנה לנוח על האדמה. כי היא לא אישית שלי. ואני סיימתי את תפקידי בלשאת אותה על ליבי ועל גבי. רגשותיי הכואבים, החל מהרגע הזה מתפטרים מלהיות כלי לריפוי של מישהו כחובה. כמו גם אני, מתפטרת מתפקידי לשאת את הכאב של העולם עלי, כדי ללוות וללמד ממנו.
אני יודעת ומכירה שיש חוויה אחרת.
ואני מוכנה אליה. ואני מוכנה להרוויח ממנה שפע של כסף. הון תועפות אם הנשמה שלי בחרה. וכאישה עשירה – בחוויות. באהבה. בעונג. בהנאה.
אני מוכנה גם להיות עשירה בכסף. ולהשפיע פי מיליון. ולהגיע לכל לב בעולם שמבקש את האהבה, העזרה והנחמה שיש בי לתת,
בזמן שאני במנוחה.
אלוהים יודעת לאן זה יילך. ואיך זה יתמגנט לדרכי. אני רק מובילה את העונג והאור שבי, ומרחיבה אותי ממני והלאה לעוד אנשים.
ושכל השאר יישאר בידיים של ההשראה הרגעית. עייפתי מלצעוד באיזו דרך מתוכננת מראש. או לדעת בדיוק “מי אני” ו”מה אני עושה”. ואפילו- מה בדיוק יקרה במרחבים שאני מובילה בהם.
ככל שאני מנתקת את ליבי כדי שהראש שלי יידע את אלה,
אני מוצאת את עצמי עסוקה בי.
ואין לי כבר אנרגיה אלי בצורה הזאת. עייפתי ממלחמות. ממטרות ויעדים ברורים, שמכניסים אותי לקופסאות קטנות מדי לאנרגיה העוצמתית של מי שאני, כשאני באמון אמיתי.
כאן ועכשיו, אני מסכימה ללא ייאומן. לזה שהמוח שלי יהיה בשוק לנגד עיניו.
לזה שהגוף הפיזי שלי יתענג מרוב אנרגיה שנוצרת בי פתאום, בלי ששמתי לב איך זה קרה.
נמאס לי לפתח טכניקה ולשים לב לכל צעד ושעל שלי, כדי ש”אוכל יום אחד להעביר את זה הלאה” (כן, זה מה שעשיתי רוב השנה האחרונה, וזה חסם אותי ממש).
אני מוכנה פשוט להיות עונג ואהבה. ומבחינתי, אם מישהו יקבל מזה השראה, אני את שלי עשיתי.
גם ככה, כבר עשיתי את שלי בחיים האלה, מספיק לעשרה גלגולים.
אז במעמד זה, כמו שפיטרתי אתכם לפני כמה ימים, היום אני מפטרת גם אותי. הנה: “יוליה, את מפוטרת ! נוחי. ותני לי להוביל” (באהבה, אלוהים).
אז הנה הבקשה הקונקרטית שלי מכם – ביום שאני אפרסם אירועים, אני רואה אתכם נרשמים בלי שאני עושה הרבה. כי אני בוחרת לנוח תוך כדי.
עוד דבר שאני מבקשת, זה שתתנו בי אמון, גם כשאני לא יודעת בדיוק למה אני מזמינה אתכם. אולי אני לעולם לא אדע. ואולי זה יתגלה לי איפשהו באמצע הדרך.
כי אני יודעת שהראש שלי לא מוביל. ולא אמור להוביל. כי זה חוסם את מימד הקסם שמאפיין את המרחבים שאני יוצרת – וקסם אהובים, אי אפשר להכניס למסגרת של מילים.
קסם קורה כשמאמינים. אני רק מוכנה ללכת את הצעדים הראשונים,
ולהאמין יחד איתכם. ולתת אנרגיה עוצמתית. לתת אמת. ולהלך את דרכי בהשפעה הולכת וגדלה. מעצם היותי השראה בדרכי.
תודה שקראתם עד לכאן. ואם משהו מזה מדבר אליכם, אז קחו את זה גם לדרככם. אני אוהבת אתכם ומתרגשת מהשבט הנדיר שנברא סביבי. תודה 