תגית: נשים מעוררות השפעה

“אני לא מספיק, אז אתפשט”. הרגע צפיתי בהופעה באירוויזיון, שהדליקה אצלי רצון לכתוב את המילים האלה. בנעוריי המי-ניות שלי הייתה מאוד בולטת. למרות שגם באופן הכי טבעי היה צריך להתאמץ כדי להסתיר.. הוספתי והבלטתי אותה עוד. נהניתי לצאת לבלות לבושה למחצה. עפתי על הסקס-יות שלי. הרגשתי בטוחה במראה שלי, וידעתי שאני מושכת תשומת לב.

עברו שנים וגיליתי עד כמה הנושא הזה מעסיק אותי בחיים. על הדבש (הנאה וכיף) ועל העוקץ שלו (טראומות ובורות של כאב). נכנסתי לעומקי הריפוי, חיבור לגוף ולאהבה עצמית. וכך יצא שבערך מגיל 21 הקדשתי חלק נכבד מחיי לחקירה עמוקה של עולם המיני-ות. בחשבון פשוט – כמעט מחצית מהחיים שלי.

במשך שנים הייתי “דמות” כזאת שמאשרת לנשים לעוף על עצמן – במיני-ות ובכלל. שמותר לנו להתלבש איך שבא לנו. להשפריץ תשוקה ולהביע את ה”וואו” שאנחנו. 5 שנים מתוכן גם הנחיתי סדנאות מהפנטות של חיבור לנשיות ולתשוקה. והעניין הזה זרם בורידים ובעורקים שלי בוקר עד ערב.

ואז .. בהדרגה עולם המיני-ות בארץ פרץ ופרח. לתפארת מדינת ישראל סוף סוף מאות ואלפי אנשים מהקהילה התחילו להשפריץ מינ-יות ולעוף על עצמם ממקום מודע. ודווקא אז.. מאסתי. מאסתי, כי קלטתי כמה התניות וקליפות היו עלי, להיות “הדמות” ש”מחזיקה” את אותו הנושא. דשה בו בוקר עד ערב. עושה ממנו עניין (למרות שבואו נודה.. זה עניין!). והופכת אותו לנושא של “אור הזרקורים”.

אי שם בעומק גיליתי בתוכי ילדה תמימה, מתוקה, מאוד מיני-ת. בריאה מידי במקום הזה מכדי להמשיך לעשות ממנו עוד ועוד ועוד עניין.
שרק רוצה שיניחו לה ליהנות ממיניו-ת בשקט, בלי צורך לצעוק את זה. להתעסק בזה. להשפריץ או להטיס את זה בכותרות בומבסטיות, ולמשוך באמצעותו עוד ועוד תשומת לב. גם אם זה למטרת “שליחות”.

סוף סוף ואולי לראשונה בחיים, קלטתי כמה “שואו” הייתי מותנית לעשות באמצעות סקס אפיל. וכמה שעמוק מתחת ישבה האמונה שאם פשוט אהיה אני, זה לא יהיה מספיק. כי זה הרי “הסימן המסחרי שלי”. “הנושא שאותו אני חוקרת כל חיי” “חיה אותו בעומקיי” “זה מה שאני יודעת לעשות/ללמד/להנחות הכי טוב” ועוד.

כמה מאמץ השקעתי כדי לנכוח מול הצורך הזה להשפריץ מיני-ות מתוך הרגל. לאט לאט למדתי להכניס אותה הבייתה פנימה במלואה. לעומקים – לשם היא באמת שייכת. שם היא ואני נחות באהבה. ביחד. שם הלב, הראש, מרכז המין והרגש. כולם אחד.
הרי בינינו.. גם אם אלבש סחבה וארד לסופר חצי ישנה, רגע אחרי שהתעוררתי, עדיין אשפריץ סקס אפיל. גם ברגע שבו אני הכי לא מתכוונת. כי מיניו-ת עצומה היא הר געש שבוער וממגנט מבפנים.

ואז אני צופה באירוויזיון (חלפתי לרגע ליד הטלויזיה 😉 ) וקולטת מישהי מהממת, שרה ורוקדת יפה, חצי עירומ-ה על הבמה. וזה מה שעלה לי: “אני לא מספיק, אז אתפשט”. הרגשתי שזה מוגזם ולא לטובה. עכשיו בגדול אין לי בעיה עם “מוגזם”. היא יכלה גם להופיע ערומ-ה לגמרי וזה אולי היה מרגיש לי סבבה.. ** כי בעיניי, מה שהכי הכי חשוב זו הכוונה הפנימית – מאיזה מקום אני עושה דברים? **

אז אולי עוד חודש אחזור להשפריץ מיניו-ת לכל עבר. או אבחר לפתוח בנושא הזה סדנה, וזה יהיה שלם והכי טבעי. ואולי אמשיך לעוף על הקולגות המהממות שלי שעושות את זה.

בינתיים רק בא לי להזכיר לנו – לך. לי. ולכל אישה. שמיניו-ת היא לא כרטיס הכניסה שלנו לחיים כדי לקבל אישור ואהבה. והיא גם לא תנאי לכלום. אלא אנרגיה עצומה שפועמת ומשפיעה מבפנים, גם בלי לעשות איתה שואו אוף.
ועל אחת כמה וכמה.. כשלומדים להכיל את מלוא עוצמתה, ולהיות בנוכחות איתה מבפנים.. ההשפעה שלה גדלה פי מיליונים, מאשר אם הייתה מפוזרת בהפגנתיות לכל עבר.

אז גם עולה הערך והביטחון העצמי. אהבה עצומה ממלאת את מלוא הוויתך. ואין לך שום סיבה בעולם לעשות משהו שלא באמת בא לך.. את חופשיה לפעול (או לא לפעול) ממקום נקי, פשוט וטהור שמחובר לאהבה.

חולקת להנאתך את אחת ההופעות המטריפות שראיתי מעל במה:

(* הפוסט נכתב במקור לנשים ומנוסח בלשון נקבה, אך רלוונטי גם לגברים)

ועכשיו אני רוצה לשאול אותך, איזה רגש עולה בך כשאת צופה בוידאו הזה?
האם את מתמלאת בהשראה?
האם מתעורר בך כעס או זעם?
אולי עולה בך פחד או ביקורת? קנאה?
או שאת פשוט רואה בה אישה חושנית, סקסית ומהפנטת?

אשתף שעבורי ההופעה הזאת היא אחת ממקורות ההשראה שמלווים אותי מאז שצפיתי בה לראשונה.
מעבר לקול המהפנט שלה,
היא פשוט מבטאת את הסקסיות שלה בלי חשבון. בטבעיות.
בחופש מוחלט. ושימי לב, כמה חום ואינטימיות היא יוצרת עם הקהל
…

אנחנו חיים בתרבות שבה מצד אחד ביטוי הפגנתי של מיניות מעורר הרבה ביקורת
(זונה, מזמינה וכו..).
ומצד שני מעודדת נשים להפגין מיניות כדרך לקבל חום ואהבה, ערך עצמי ותשומת לב.

במציאות נשים שמחוברות לנשיות ולמיניות שלהן מבפנים. בעוצמה, ומבטאות אותה החוצה
“בלי לדפוק חשבון” זוכות במקרים רבים לתגובות שיפוטיות.
כי זה לא מקובל שאישה תפגין כל כך הרבה עוצמה.
זה נתפס כמאיים על אנשים.
ומעורר בנו כבני אדם פחדים קיומיים הישרדותיים.

בעיניי בנקודה הזאת בדיוק נמצא הריפוי שלנו.
ביכולת להביע ולבטא בלי להתעסק באף אחד מבחוץ.
לבטא מה וכמה שמרגיש ונכון לנו.
אבל לא מתוך ניסיון להשיג באמצעות זה ערך או תשומת לב
(מה שבאמת יכול להביא הרבה פעמים לתגובות לא רצויות)
אלא מתוך נוכחות וחיבור פנימה.

הסקסיות והנשיות שלנו הם כוח גדול שיש בנו.
וזכותנו להביע ולבטא אותו כחלק בלתי נפרד ממי שאנחנו באמת.
בלי פחד.
כי הביטחון נמצא עמוק בתוכנו כבר עכשיו.
וכשאנחנו מחוברות למקורות העוצמה הפנימיים שלנו,
אין סכנה בלהביע ולבטא את כל מי ומה שאנחנו בעולם ועל הבמה.

איך להרגיש את הביטחון שלך מבפנים כשאת מופיעה מול קהל ועל הבמה..?
על זה בדיוק אני יוצרת סדנה.
פרטים בהמשך.